305_Halochem

״היום הטראומה היא של כולם״ | הלוחם

"הלב של הסיפור בעיניי הוא ארגון נכי צה"ל והמשולש החשוב שבין הארגון לצבא ולמשרד הביטחון. בתי הלוחם הם אבן שואבת לאוכלוסיית הפצועים, וכדי להפיץ את הידע הם מקום יוצא מן הכלל, כי ידע זה כוח" יכולות לתמוך ובה בעת לשמור על נפרדות פסיכולוגית. נשים יכולות לעזור בהחלמה ולא פחות חשוב, לא להידבק. חשוב לעבוד על הדברים באמצעות טיפול והדרכה". עכשיו, כשהמלחמה לכאורה נגמרה, תתחיל תקופה של תגובות נפש בעצימות גבוהה יותר? "ראינו זאת היטב במחקר של מלחמת לבנון הראשונה. קרוב לסיום המלחמה הייתה עלייה ניכרת בתגובות הפוסט טראומטיות מכמה סיבות. ראשית, יש זמן של דגירה. גם אם יש תגובות אקוטיות לרוב האנשים בזמן האירוע, דברים נפשיים מתחילים לעלות לאחר סיום האירוע. נוסף על כך, לאנשים שנפגעו יש עור חלש יותר

וכל שפשוף עדין יכול לפצוע אותם. פעם היו אומרים שהקפצונים בפורים הם טריגר, אבל היום יש טריגרים בלי סוף. בכל פעם שיש אירועים ואי שקט, דברים עולים. יש גם ,Anniversary reaction את התופעה של תגובת יום השנה לטראומה שמחולל רה-אקטיבציה של התחושות. אצל חלק מהאנשים, דווקא כשהלחצים שוככים, אז הם ירגישו יותר. גם הפנייה לטיפול לא מתרחשת על פי רוב בזמן שאתה עסוק בהישרדות, אלא כשאתה מתפנה לזה". לקרוא, להבין, לדעת אחד הממצאים בספר הוא שיש יותר מתמודדי נפש שאינם פונים לקבל עזרה מאשר כאלה שמבקשים טיפול. האם הממצא הזה תקף גם היום ומה אפשר לעשות מול התופעה? "במרוצת השנים חל שינוי, משום שבעבר הייתה בושה עצומה לפנות. עדיין יש חוסר ידע. הרבה אנשים לא יודעים במה מדובר, אין להם שום מושג והיכרות עם הנושא. הלב של הסיפור בעיניי הוא ארגון נכי צה"ל והמשולש החשוב שבין הארגון לצבא ולמשרד הביטחון. בתי הלוחם הם אבן שואבת לאוכלוסיית הפצועים, וכדי להפיץ את הידע הם מקום יוצא מן הכלל, כי ידע זה כוח. כדאי שמי שמהססים ומרגישים שאולי משהו לא בסדר, יקראו ויקבלו מידע. הידע מאפשר להחליט מה לעשות. ידע גם יכול למנוע מצבים של של סמים, אלכוהול, התמכרויות, וכדומה. וכמובן נזק משני למשפחות. הואיל והפרעה פוסט טראומטית היא קשה ומעיקה כל כך, גם על האדם וגם על הסובבים אותו, חשוב מאוד לדעת". מה תוכלי לומר לפצועות ופצועים שיודעים שיש להם התמודדות נפשית ושיוצאים לדרך השיקום? מה הכי חשוב לדעת או לעשות? "דבר ראשון, אתה לא לבד. יש למי להושיט יד, גם אם אתה חושב שאתה לבד, כי זה חלק מההפרעה. יש חברים, יש משפחה, יש גורמי טיפול פורמליים. אפילו אם אתה מידפק על הדלתות וזה קשה לפעמים, ולא תמיד פותחים לך בסבר פנים יפות, לא לוותר. להתגבר על הבדידות, לאסוף כוח, גם דרך אנשים אהובים, ולהיעזר, להיעזר, להיעזר. אם אתה לא יודע מה קורה לך, וזה מבהיל, חשוב לקרוא ולהבין ולראות שיש תופעה כזו. יש לה שם, יש פתרונות. יש היום הרבה יותר רצון לטפל, האווירה אחרת. לאנשים יש רצון טוב לתמוך באחרים. אסור למתמודדים להרגיש לבד. תמיד תושיטו יד, ויהיה מי שיושיט יד חזרה. אם לא, לדפוק על הדלת שוב. לא הצליח פעם אחת, לנסות • שוב ושוב. לא לוותר בשום אופן".

צריכות לעבוד בעיקר באופן שמכבד את הפונים ושהאנשים ירגישו שרוצים לעזור להם. את כל זה קל יותר לומר מלעשות". כותרת הספר - "שקופים על מגש הכסף" - מתארת בתמצית את הבעייתיות הגדולה של ההתמודדות הנפשית שאינה נראית כלפי חוץ. מה הדבר הכי חשוב שהמדינה צריכה לעשות כדי לעזור לכל כך הרבה פצועות ופצועים שקופים? ,Outreach "המדינה צריכה לעשות לגשת באופן יזום ולעקוב אחרי אנשים שהם אוכלוסייה בסיכון. בשנות התשעים, עשרים שנה אחרי מלחמת יום כיפור, הצלחנו לקיים בעזרת אגף השיקום מהלך יזום של מעקב אחרי השבויים של אותה לוחמים שנפלו בשבי. הזמנו 301 . מלחמה אותם, ומי שהגיע וראו שהוא צריך, הציעו לו טיפול ומעקב. עקבנו אחריהם לאורך שנים והממצאים גילו, למשל, שקצב התמותה שלהם גבוה פי ארבעה מכלל האוכלוסייה. לפיכך יש מקום שהמדינה תזמין אנשים באופן יזום ותעקוב אחרי הלוחמים במלחמה האחרונה. לכל הפחות לעקוב אחר כל מי שיש אינדיקציה שהיה במגע עם גורמי רפואה. לבקש שיבואו למעקב פעם בשנה, אפשרי גם במסגרת רפואת משפחה. חשוב לדעת מה קורה איתם ומי שצריך להושיט לו עזרה". טריגרים בלי סוף בספר את כותבת על טראומטיזציה משנית ועל העובדה שמעגלי הטראומה משפיעים על הזוגיות, על הילדים. איך אפשר לעזור למעגלים האלה? "כדאי שבנות ובני זוג ידעו עם מה הם מתמודדים. בארצות הברית היו מחלקים לחיילים שיוצאים מהקרב חומר עם הסברים על התופעות, ומנרמלים אותן. אומרים לחיילים: דברים כאלה קורים כמעט לכל מי שחוזר מהקרב, ומראש לא צובעים את המתמודדים כחולים או משוגעים. נוסף על כך, אם יש מי שמתמודד עם קשיים, חשוב לתת הדרכה למשפחות. גם ילדים נשאבים לסיפור. בדרך כלל ילדים נפגעים ממערכות משפחתיות שמתמודדות עם פוסט טראומה ואסור להזניח אותם. כדאי לעשות התערבות כבר היום ולא לחכות שהשדים יהיו גדולים". המחקרים שלך התמקדו בעיקר בלוחמים גברים וכתוצאה גם הגיעו למסקנות ייחודיות אודות ההתמודדות של נשים החיות עימם. "אנחנו יודעים שנשים מאופיינות בדיפרנציאציה יותר מאוזנת, כלומר, הן לא נשאבות לתוך הטראומה של בן הזוג, והן גם לא מרוחקות ממנו, יש להן איזשהו איזון, הן

פרופ' זהבה סולומון כלת פרס ישראל, פרופסור אמריטוס בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. אחת החוקרות המובילות בעולם בתחום הטראומה והשפעותיה. פרסמה מאות מאמרים וספרים שתורגמו לשפות רבות, זכו בפרסים ובהכרה בינלאומית. כלת פרס א.מ.ת לשנת . סא"ל במילואים ושירתה 2016 כראש ענף מחקר במחלקה לבריאות הנפש בצה"ל.

תשפ״ו 2025 נובמבר-דצמבר הלוחם | 28