307_Halochem
רגעים קטנים, עצמאות גדולה | הלוחם
א׳
רונן זקירוב
"בתוך המסע נולד לי חלום" רונן זקירוב , גר בקריית חיים 26 בן הפציעה שלי יום מילואים בצפון וברצועת 230 "אחרי עזה, וכמה אירועים שהייתי קרוב למוות, עם פוסט טראומה 2024 אובחנתי באוגוסט מורכבת. לפני השירות הייתי מתווך נדל"ן ומלווה משקיעים, היום אני בחופשת מחלה. אחרי האבחון הייתי בבית בטוח וגם בבית מאזן, וכשיצאתי עדיין לא הצלחתי לתפקד. הבנתי את גודל האירוע ונפלתי לדיכאון, המצב שלי הידרדר. לא יכולתי להתמודד עם החיים, חיפשתי איך לברוח. השינה שלי הייתה מאוד קשה, הייתי מתעורר מסיוטים, פלאשבקים, רטוב מזיעה או רטוב משתן, ניסיתי למצוא דרך לטיפול עצמי והגעתי לסמים שעזרו לי לישון, אבל התמכרתי. השתמשתי ארבעה חודשים ולפני כמה חודשים עברתי גמילה. עכשיו הגעתי שוב לבית מאזן, אבל הפעם אני מתחזק ורוכש כלים מעשיים כדי להתמודד עם המציאות בלי כדורים או סמים". העצמאות שלי "בתוך המסע שלי נולד לי חלום. אני רוצה להגיע לאוורסט. לעשות מסלול מהנקודה הכי נמוכה בעולם, שלמזלי נמצאת פה, בישראל, בים המלח, עד לנקודה הכי גבוהה
אם אני חוזר לשירות או לא. התעסקתי אך ורק בשיקום, באיך אני מתחזק. ידעתי שאני רוצה לחזור, אבל גם ידעתי שאולי המצב הפיזי לא יאפשר לי. באירוע איבדתי את ההכרה והיה לי חשוב להשלים פרטים. אחרי שקמתי מטיפול נמרץ, רציתי להבין מה שלום החבר'ה שלי, מי שרד, מי לא. כשהרגשתי מוכן, חזרתי. אני מפקד ורציתי להיות עם הלוחמים שלי. חזרתי לשרת שנה וחודש אחרי הפציעה, בנובמבר . חזרנו להילחם ועברתי לא מעט 2024 רגעים קשוחים". העצמאות שלי "אני נשוי ובמהלך השיקום נולד לי ילד ראשון. בפעם הראשונה שהרמתי אותו בלי לפחד שאולי אני אפול, והסתכלתי עליו מקרוב, הרגשתי שאני נשארתי חי בשביל הילד. בשביל הילד הזה אני נשארתי בחיים. אני חושב שבשיקום צריך שתהיה שאיפה או שיהיה חלום, לא משהו רחוק, אלא פשוט משהו שכל בוקר אפשר לקום ולהיזכר בו כדי להניע את עצמך. השיקום הוא לא רק הפן הפיזי, אלא גם הפן הנפשי, שלפעמים עוזר לנו לוותר לעצמנו. צריך זריקת מוטיבציה כל בוקר. מה שעזר לי לקום היה שרציתי להיות אבא חזק יותר, טוב יותר, פעיל יותר. וגם רציתי לחזור לעבוד. אבל אם ניקח את זה רוחבי, צריך שתהיה מטרה וכל בוקר פשוט להיצמד אליה". ←
בעולם, הר אוורסט. אני מקווה לספר את הסיפור שלי, למצוא ספונסר שיממן לי את מסע הטיפוס על האוורסט. המעבר, מהנקודה הכי נמוכה בעולם לנקודה הכי גבוהה, מתאר גם את המסע הנפשי שלי. אני רוצה לתקוע בהר את הדגל של ארגון נכי צה"ל ולתת השראה לעוד הלומי קרב שיבינו שלמרות הכול אפשר לחיות, אפשר להתקדם, אפשר לצאת מזה. הפציעה היא גם הזדמנות ועולם שלם שנפתח. עם כל המינוסים, יש הרבה פלוסים ואפשר לצמוח מתוך המשבר לבן אדם הרבה יותר חזק והרבה יותר ממוקד בחיים. גם אם לפעמים לא נראה ככה, יש חיים אחרי הטראומה והפציעה היא רק חלק מאיתנו".
"נשארתי חי בשביל הילד" א' , גר באזור השפלה 33 בן הפציעה שלי
"אני לוחם בימ"ס ונפצעתי בשבעה באוקטובר בעוטף עזה. קיבלתי מטען, איבדתי את עין שמאל. קיבלתי שני כדורים בחזה ומההדף יש לי פגיעת ראש. הייתי מאושפז ארבעה חודשים ובשיקום מאסיבי במשך שנה, היום אני ממשיך פעם בשבוע. בתחילת השיקום, לא התעסקתי עם השאלה
תשפ״ו 2026 מרץ-אפריל הלוחם | 24
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online