307_Halochem

רגעים קטנים, עצמאות גדולה | הלוחם

תמיר דודי

ריף שטרן

"אני מסתכל על דברים קטנים" ריף שטרן , גר במושב גן שורק 22 בן הפציעה שלי בחאן יונס. הייתי 2024 "נפצעתי באפריל לוחם באגוז, והיינו בשיחת צוות במגנן, מה שנקרא בית מג"ד. בדיוק הגיע מפק"צ חדש והייתה לנו שיחת משוב. חטפנו פגיעה ישירה של אר.פי.ג'י לקומה שלנו, שני הרוגים, סיון פצועים. לי נקרע 14- ווייל ואלון קודריאשוב, ו העורק הראשי ברגל, שברים בידיים, בכתף. הייתי מאושפז שבוע וחצי במחלקת כלי דם ועשו לי מעקף ברגל. בהמשך התחילו לטפל בשאר הדברים. סך הכול הייתי מאושפז ארבעה חודשים בשיבא. בזכות המרפאה בעיסוק המדהימה שהייתה לי, התמזל מזלי לפתוח את מחלקת הצעירים בבית חולים שמואל הרופא, ועברתי שם עוד שמונה חודשים של תהליך שיקום מצוין". העצמאות שלי "בשיקום הייתי חודשיים על כיסא גלגלים. אנחנו נפצענו כל הצוות והיינו יחד, וזכור לי רגע שהרגשתי טוב ומועיל, כי העברתי את כיסא הגלגלים המצוין שהיה לי לחבר מהצוות. אבל חוץ מזה, לפני חודשיים עברתי עוד ניתוח והשבוע הייתי בבדיקה שגרתית. פתאום אמרתי לרופא 'זה לא כמו שהיה פעם', וקלטתי שאני מסתכל אחרת על

העצמאות שלי "לפני הפציעה עסקתי בצורה מקצועית בספורט, בעיקר בגלישת גלים. הדרכתי, טסתי לחו"ל, הגלישה הייתה עולמי. הפעם הראשונה שהרגשתי עצמאי הייתה בערך שנה וחצי אחרי הפציעה, כשעליתי על גלשן עם הקטיעה. יצאתי מבית החולים והחלטתי לנסות לגלוש שוב, אחרי תקופה ארוכה מאוד של אשפוז. חוף הים באשדוד, בוקר חורפי. פעם אני הייתי זה שמדריך אחרים, אבל עכשיו הגעתי עם מדריך. היה לי חשש, כי יש לי מגבלות מסוימות. בפעם הראשונה שאתה עומד על הגלשן, אתה מבין שאתה יכול לעשות הכול. כבר עשיתי המון דברים בשיקום, טיפסתי על הר, העברתי הרצאות, הייתי באלף מקומות, ובכל זאת יש אתגר גדול לחזור לספורט שעשית פעם, ולעשות אותו עכשיו בצורה שונה. הרגע שבו אמרתי שאני לא מפחד מהאתגר, ושאני אעשה אותו בצורה הרבה יותר טובה, היה אחד הרגעים המשמעותיים בשיקום שלי. עכשיו אני מכוון לאליפות העולם הפרלימפית, בשנה הבאה. מגבלות פיזיות הן מצב נתון והבחירה שלנו היא מה לעשות איתן. אפשר לעשות הכול, צריך להחליט על מטרה, לסמן את היעד ולהבין שזה מסע. בשנתיים האחרונות עשיתי דברים שאנשים לא עושים בחיים שלמים, ומה שאנשים עם שתי ידיים לא עושים, אני • עושה ביד אחת".

הסיטואציה. דברים שאני אוהב לעשות, אני לא עושה כמו פעם - הייתי שחקן כדורסל שנה, התאמנתי חמש פעמים 12 באגודה בשבוע, וזה כבר לא קורה. אבל עכשיו אני מסתכל על דברים קטנים. להיות הרבה עם המשפחה, מה שלא הספקתי בשלוש השנים האחרונות, להיות עם בת הזוג שלי. אני חושב להתחיל ללמוד באוקטובר הקרוב, וגם זאת התקדמות בשבילי. את השיקום הפיזי די סיימתי, אבל יש לי עוד הרבה משקעים לעבד. בשנה האחרונה איבדתי את החבר הכי טוב שלי מגיל חמש, נדב כהן, שנהרג בעזה, ובפציעה איבדתי גם את החבר הכי קרוב שלי מהצוות. אני מקווה שנחזור לשגרה ולחיים רגילים ושבחור בן עשרים לא יצטרך להספיד פעמיים את החברים הקרובים שלו. גם לא פעם אחת". "עליתי על גלשן עם הקטיעה" תמיר דודי , גר בכפר אדומים 25 בן הפציעה שלי "הייתי קצין בנח"ל ונפצעתי קשה בג'באליה לפני שנתיים ושלושה חודשים. קיבלתי כדור ברגל, התפוצצו עליי שלושה רימונים, ניתוחים ביד 14 , עברתי מסע שיקום ארוך וברגל, קטיעת יד, פגיעה קשה ברגל. אני בשיקום יותר משנתיים והוא עדיין נמשך".

תשפ״ו 2026 מרץ-אפריל הלוחם | 26