307_Halochem

"בין האלפים יש אלופים" | הלוחם

דיויד פבלוב

צילום: ינאי יחיאל

"משימה לאומית" עדי קידר ירדני, מנהלת אחריות חברתית וקשרי קהילה בחברת אלטשולר שחם, מתארת איך בונים גאווה ישראלית ח ברת אלטשולר שחם היא שותפה מלאה בפרויקט ומלווה אותו מראשיתו. עדי קידר ירדני, מנהלת אחריות חברתית וקשרי קהילה: "אלטשולר שחם תומכת בספורט הישראלי שנים רבות, ובספורט פרלימפי בפרט. לצד זאת, אנו פועלים באופן שוטף למען פצועי צה"ל ובעינינו מדובר בזכות גדולה, משימה לאומית וחובה מוסרית. החיבור בין התמיכה בפצועים, תהליך השיקום והעולם הספורטיבי הוא ייחודי ומעורר השראה. בשיתוף פעולה עם הוועד הפרלימפי, נבחר את הספורטאים המתאימים ונלווה אותם כל הדרך עד למשחקים בלוס אנג'לס. זהו פרויקט יוצא דופן הטומן בחובו גאווה ישראלית אדירה". מה הוביל אתכם לתמוך בפרויקט? "הערכים המובילים שלנו באלטשולר שחם - מקצועיות, התמדה ונחישות - באים לידי ביטוי בפרויקט הזה. דווקא בתקופה מורכבת ומטלטלת של מלחמה, כשכולנו מחפשים תקווה ואופטימיות, הפרויקט מעניק כוח ומסמל את רוח השיקום והחוסן של החברה הישראלית. טובי בנינו, הגיבורים שנלחמו, הקריבו ונפצעו, ממשיכים להתמודד ולשאוף להישגים, הפעם בזירה הספורטיבית. אנו מחויבים ללוות אותם ולספק להם את כל המעטפת: השתתפות בתחרויות בינלאומיות, ציוד מקצועי, הכנות ואימונים. המטרה היא לאפשר להם לממש את הפוטנציאל ולהוביל אותם להצלחה בינלאומית".

"כמו שהייתה לי הזכות ללכת לשרת בצבא, והזכות דיויד פבלוב: כמעט לאבד את החיים בשביל המדינה שלי, זו תהיה גם זכות ללכת ולייצג את המדינה"

לשאוף הכי גבוה פצוע שכן השתתף בתחרויות בחו"ל הוא מבאר שבע. פבלוב שירת 22 דיויד פבלוב, בן .2023 בהנדסה קרבית ונפצע אנוש בדצמבר התחריתי בהרמות כוח והייתי שיאן 15 "מגיל ", הוא מספר. "התאהבתי 21 ישראל עד גיל בענף וגיליתי שיש לי יכולות גבוהות, גם ברמה הבינלאומית. אבל כדי להתגייס לצבא, הייתי צריך לוותר על הספורט. נפצעתי בעזה בפגיעה עצבית קשה ברגל שמאל, איבוד עצמות, נלחמתי כל רגע כדי לשמור על הרגל שלמה, נפגעתי גם פגיעות ראש, ראייה, שמיעה, פגיעות בכל הגוף ותהליך שיקום ארוך. אחרי הפציעה בכלל לא האמנתי שאני אחזור לספורט, עד שגיליתי את ענף לחיצת החזה, שהוא הענף הפרלימפי המקביל להרמות כוח". איך הצלחת לשלב את הספורט עם תהליך השיקום? "הספורט עוזר לי מאוד בשיקום. בהיותי ספורטאי בעבר, הספורט לימד אותי שצריך להתמיד מדי יום, ותוצאות לא רואים ביום אחד. אני לומד לבנות את עצמי מחדש והספורט הזה הוא כמו מטאפורה לחיים. בכל פעם אתה מנסה להעמיס יותר, ואתה רואה כל התקדמות קטנה. בחיים אנחנו

לפעמים נוטים לא לראות את הדברים הקטנים, ומרגישים תקועים, אבל אם נסתכל על כל שלב ומדרגה, נבין שגם התקדמות קטנה היא התקדמות גדולה, כי היא מקרבת אותנו למטרה הסופית. אני שואף הכי גבוה, למקום הראשון בעולם, לא פחות מזה. חשוב לי לייצג את המדינה ולראות את דגל ישראל שם בלמעלה של הרשימה. כמו שהייתה לי הזכות ללכת לשרת בצבא, והזכות כמעט לאבד את החיים בשביל המדינה שלי, זו תהיה גם זכות ללכת ולייצג את המדינה". את הקשר בין אהבת המדינה לתהליך השיקום האישי מתאר יוני חי, מנהל אגף הספורט בבית הלוחם ירושלים: "הפרויקט הוא מהלך אסטרטגי המחבר בין התהליך האישי להישג בינלאומי. ספורט הוא אחד הכלים החזקים ביותר בתהליך השיקום. הוא מייצר תחושת מסוגלות וביטחון עצמי, ובמקרה הזה הופך גם לפלטפורמה למצוינות ולהישגים ברמה הגבוהה ביותר. המפתח להצלחה הוא רצף וחיבור אמיתי בין צוות השיקום, צוות האימון הספורטיבי והמערכת התחרותית. ברגע שהספורטאי עטוף נכון, אפשר לזהות פוטנציאל, לטפח אותו, ולהוביל אותו עד לרמות הגבוהות ביותר". ←

תשפ״ו 2026 מרץ-אפריל הלוחם | 32