308_Halochem_Digital

העיקר הבריאות | הלוחם הוא מתפקד, אבל לא איתי תפקוד מיטבי הוא היכולת להיות לבד וגם להיות בקשר אינטימי

כ בר אלף ימים אנחנו במלחמה. במציאות המורכבת שבצל הלוחמה מתחדדות שאלות של תפקוד ושל החוויה הפנימית. כלפי חוץ אפשר לשמור על שגרה ותפקוד לכאורה, ובו בזמן לחוות ריחוק וניתוק. הפער אינו מתקיים רק במציאות הרחבה, אלא גם בתוך קשרים אינטימיים. הזוג מתפקד, האינטימיות איננה הם הגיעו בשעת אחר צהריים, לאחר הליכה על החוף. הם סיפרו שבדרך עצרו מול הים ביפו, ישבו כמה דקות בשקט, ואז נכנסו אל הקליניקה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהם מנסים להבין מה קורה ביניהם, אבל כן הפעם הראשונה שהגיעו למקום שבו אפשר להתייחס באופן כוללני להיבטים רפואיים ורגשיים של הקושי. הוא נכה צה"ל, נפגע לפני כמה שנים, השתקם וחזר לתפקד כמעט בכל תחומי החיים. הוא עובד, פעיל, עצמאי. גם מבחינה מינית, כאשר הוא לבדו, אין עדות לבעיה תפקודית. ובכל זאת, בתוך הקשר האינטימיות נעלמה. "הוא מתפקד", היא אומרת בתחילת הפגישה, "אבל לא איתי". הזוג יציב, נשואים עם ילדים, ללא משבר גלוי. חיים יחד, מנהלים בית ושומרים על שגרה. מבחוץ, אין סימן לבעיה. הקושי מתגלה רק במקום בשלב האבחון עלתה תמונה מוכרת: אין בעיה הורמונלית, אין מחלה גופנית ואין הפרעה בזקפה. היכולת קיימת. הקושי מופיע רק בתוך הקשר. מצבים כאלה אינם נדירים והם דורשים התייחסות רב-ממדית. אם הטיפול מתמקד רק בתפקוד המיני, משהו מתפספס. אם מתייחסים רק להיבטים רגשיים, גם אז התמונה אינה שלמה. במקרים כאלה נדרש שילוב מדויק בין התחומים. במהלך העבודה התברר כי עבורו האינטימיות הפכה למרחב של ציפייה ולחץ. עבור בת הזוג, למרחב של דחייה וחוסר הבנה. הפער התקבע, על אף שבשאר תחומי החיים התפקוד נשמר. העבודה כללה שילוב של התבוננות רפואית ועבודה זוגית-רגשית. מצד אחד, בירור מדויק של התפקוד הפיזי והסרת הנחות שגויות. מהצד האחר, יצירת מרחב שבו אפשר לדבר על הימנעות, על קושי ועל המשמעות שכל אחד מהם נותן למה שקורה. בהדרגה, הוסט המוקד מהשאלה "האם זה עובד" לשאלה "מה קורה בינינו כשאנחנו מתקרבים". שינוי קטן לכאורה, אך מהותי. בשלב מסוים חזרו בני הזוג אל אותה נקודה מול הים, והפעם השיחה ביניהם הייתה אחרת. תהליך הוליסטי ודינמי במשך שנים פעלתי במקביל בבית החולים רעות, שם הקמתי את חטיבת השיקום והמרפאה לשיקום מיני, ובמרכז אישי, שהוא מרכז רב-מקצועי לטיפול מיני, פרטני וזוגי, ולשיקום מיני. לפני כשנה עזבתי את רעות אחד, במפגש האינטימי. שילוב בין תחומים

פרופ' רפי חרותי מומחה ברפואת שיקום, חבר סגל באוניברסיטת תל אביב, שימש רופא בית הלוחם תל אביב שנה. מנהל 15 במשך שותף במרכז אישי - בית לטיפול מיני, פרטני וזוגי בפריסה ארצית. מקבל נכי צה"ל במרכז אישי באמצעות התחייבות של משרד הביטחון. www.ishi-clinic.co.il

ועיקר עבודתי הוא במרכז אישי, המאפשר תהליך אינטגרטיבי מלא תחת קורת גג אחת: רפואה, שיקום וטיפול רגשי, פרטני וזוגי. התהליך הוליסטי ומלא, אינו מתפצל בין גורמים ומתנהל ברצף ובהתאמה לצרכים. במקרה הזה השילוב היה תנאי להתקדמות. לאורך התהליך התחדדה ההבנה כי הקושי אינו נובע מהיעדר יכולת, אלא מהקשר. כאשר הלחץ לתפקד פוחת ומתאפשרת נוכחות שאינה תלויה בתוצאה, מתאפשרת גם תנועה. התהליך אינו מיידי, הוא כולל עצירות ונסיגות. אך אם נוצרת אפשרות להישאר במפגש, גם במפגש מורכב, נפתחת אפשרות לשינוי. תפקוד אינו בהכרח אינטימיות. ואינטימיות אינה תוצר של ביצוע. היא תוצר של מפגש. לעצור ולהקשיב במפגש עם מטופלים ומטופלות אני רואה שוב ושוב כיצד הבחירה לעצור ולהקשיב לעצמנו היא לעיתים הצעד החשוב ביותר בתהליך השיקום. תמיד כדאי ומומלץ להתבונן גם במשמעות האישית, משום שתפקוד אינו רק היכולת לפעול לבד, אלא גם היכולת להיות בתוך קשר. להיות בקשר בלי להיעלם בתוכו ובלי להימנע ממנו. עבור מי שנושא עימו בגוף או בנפש את מחיר הפציעה והשירות הצבאי, שאלת התפקוד מקבלת מורכבויות נוספות. דווקא בתקופה מאתגרת, היכולת לשמור על חיבור לעצמנו ולאחר היא משאב משמעותי. אני מאחל לכל אחד ואחת תפקוד מלא, אישי, זוגי ופנימי. תפקוד המאפשר להיות בשלמות עם העצמי ובנוכחות אמיתית עם האחר.

אתם מוזמנים להפנות שאלות למדור heruti@post.tau.ac.il 054-8663333 ובוואטסאפ

39 | הלוחם תשפ״ו 2026 מאי-יוני