310_Halochem_Digital

״הכול למען הפצועים״ | הלוחם

"החלטנו שכל חייל יקבל את מה שהוא מבקש. זה יכול להיות אייפד, גיטרה, כל דבר. אני לא שופט מה סדרי העדיפויות, בטח לא ברגע שחייל פותח את העיניים ומגלה שאין לו רגל, אין לו יד, אין לו עין, אין לו חברים" ואמרתי בכיף, בהתנדבות. המלגה הייתה על שם סלים שופי ז"ל, לוחם אגדי ומעורר השראה מסיירת מטכ"ל שהלך לעולמו אלף 250 . בזמנו המלגה הייתה 2012 בשנת סטודנטים דרוזים. היום הגענו 25- שקל ל מיליון שקל בשנה ואנחנו 3.5- לסכום של כ מלגאים 350- מלווים בדרך לתואר אקדמי כ דרוזים, נוצרים, בדואים, שעושים שירות צבאי או לאומי. האמת, לא היה לי מושג בעשייה חברתית ובקרן לידידות גיליתי עולם תוכן שלם ומטורף שלא הכרתי, עולם עתיר משאבים, ופשוט מצאתי את ייעודי. התחברתי לרב אקשטיין ז"ל, מייסד הקרן, והתחלנו לקדם פרויקטים". ואיך הגעת להיות אחראי על תחום חירום וביטחון? "בתחילת דרכי בקרן הייתי אמון על תחום המיעוטים, כדרוזי. בהמשך היה ארגון מחדש, וראו שאני גם איש צבא בעל ותק. אני שירתי כלוחם בגדוד של הדרוזים, שאני שמח שסגרנו אותו, כי הוא היה טוב לשנות החמישים, והיום כבר לא צריך גדוד כזה. הייתי מ"פ, יצאתי לתפקידים בבית ספר , והייתי מג"ד מילואים 91 למ"כים, באוגדה של יוצאי גבעתי. הרקורד הצבאי השפיע עליי. כי אפשר להוציא את הבחור מהצבא, אבל אי אפשר להוציא את הצבא מהבחור. כשהציעו לי בקרן את תחום חירום וביטחון, זה התאים מאוד". הפגז שלא שמעת איך נוצר החיבור לארגון נכי צה"ל? "לפני חמש שנים פגשתי לכוס קפה את לירון שגיא-כהן, מנהלת אגודת הידידים והשיווק של ארגון נכי צה"ל. היא הציגה לי את התחום ונוצר בינינו חיבור שהוביל לכמה רעיונות לפרויקטים לטובת נכי צה"ל. אני גר בדליית אל כרמל, וחשבתי על נכי צה"ל,

← "בשגרה יש לנו פרויקט עם הצבא ועם האגודה למען החייל שמפעיל משאיות שנקראות ניידות הידידות, הן מחלקות במוצבים שתייה קלה, קפה חם, כיבוד. פעם היו גזלנים בצבא, היום אין, סיימנו את האירוע הזה, חיילים לוחמים מקבלים הכול יום יום. באסון מירון הגעתי לזירה והבנתי שדרושה משאית כזאת שתהיה ברשות הקרן במיוחד למצבי חירום, כי אין גוף אחד לאומי שיכול לתת מענה הומניטרי לכל מי שנמצא באירוע רב נפגעים. יזמנו את חפ"ק הידידות, משאית דומה לניידת הידידות, מחלקת אוכל ושתייה ומעניקה אזור שהייה ומנוחה, ווייפיי, כיסאות וגם מיטות אם צריך. חנכנו את המשאית, וכמה חודשים לא קרה כלום. בקרן אמרו לי, ספואן, מה אוקטובר, תשע בבוקר, 8- קורה? ואז, ב החפ"ק שלנו בכניסה למחנה שורה, שם טיפלנו מקצה לקצה במשפחות שהגיעו הלאומית מקצועית, אירוע מטורף. באותה 12 שבת ארורה קיימנו פגישה כבר בשעה בצהריים, כדי להבין איפה נוכל לסייע הכי באוקטובר על הבוקר, 8- מהר. ויום למחרת, ב הצבנו את חפ"ק הידידות שלנו בכניסה למחנה שורה". מה זה חפ"ק ידידות?

גם מבוגרים, ושאלתי את עצמי איך הם מגיעים לבית הלוחם בחיפה? רחוק. אמרתי ללירון, אלו שמגיעים, מסודרים. מה עם אלו שאנחנו לא יודעים עליהם? נזכרתי שפעם קהלני נתן לנו הרצאה, ואמר 'אל תפחד מהפגז שאתה שומע, כי הוא עבר אותך, תפחד מהפגז שלא שמעת'. אמרתי בואו נקנה רכבים ונעשה הסעות מסודרות. ולירון, כמו לירון, הרימה פרויקט לתפארת. קנינו ארבעה מיניבוסים והם עושים הסעות לבתי הלוחם. בתקופת המלחמה הם גם הסיעו פצועות ופצועים מהשיקום לבתי הלוחם". איפה באמת פגשה אותך המלחמה? מה עבר עליך בבוקר שבעה באוקטובר? "הבן השני שלנו היה בעוטף, הוא בדיוק באוקטובר, והוא כתב 6- התחיל מילואים ב לנו בבוקר 'יש בלאגן, בקטנה, אנחנו בסדר'. זה היה האנדרסטייטמנט של המאה, אבל מזל שהוא אמר לנו שהכול בסדר, כי אחרת, באינסטינקטים שלי כלוחם, הייתי שם שכפ"ץ, לוקח את האקדח שיש לי ונוסע לשם. ואז אני לא בטוח שהייתי פה עכשיו. הבן שלי עד היום במילואים, אגב, כבר שלוש שנים, ובמזל משמיים הוא ניצל באותו יום, בתוך הקטסטרופה שהייתה שם. עד כאן ברמה האישית, ברמה

תשפ״ז 2026 ספטמבר-אוקטובר הלוחם | 22