310_Halochem_Digital

העיקר הבריאות | הלוחם

אני בכלל לא בזוגיות איך מתמודדים רווקים ורווקות עם פגיעה במיניות, בדימוי הגוף וביכולת להתקרב

ב חודשים האחרונים כתבתי כמה פעמים על שיקום מיני בזוגיות וקיבלתי לא מעט תגובות ששאלו מדוע אני כותב רק על זוגות. ההערה מוצדקת. מאז טבח שבעה באוקטובר והמלחמה הצטרפו עשרות אלפי פצועים ופצועות למעגל השיקום, כמחצית מהם מתחת לגיל שלושים, וכאלפיים מהם נשים. אין בידינו נתון רשמי, אבל ברור שבאוכלוסייה כה צעירה רבים עדיין אינם בזוגיות קבועה. כאן השאלה אינה כיצד לשקם אינטימיות שנפגעה בתוך קשר קיים אלא שאלה בסיסית וכואבת יותר: איך בכלל להעז להיכנס לקשר? מי ירצה את כל זה נועה, שם בדוי, בשנות השלושים לחייה, נפצעה במלחמה. פגיעה גופנית הותירה צלקות וכאב, ולצידה תסמינים פוסט טראומטיים. בהדרגה היא חזרה לעבוד, להיפגש עם חברים ולתפקד. אך דבר אחד היא הפסיקה לעשות: לצאת לדייטים. במהלך הערכה שיקומית שאלתי גם על מיניות ואינטימיות. נועה אמרה: "אני לא בזוגיות". והוסיפה: "אני כבר שנה וחצי לא מסוגלת לצאת לדייט. איך אני אמורה לשבת מול גבר בדייט כשאני מרגישה שהגוף שלי הרוס?" כאן, מבחינתי, התחיל השיקום המיני שלה. מיניות אינה מתחילה כשיש שניים במיטה וקשורה גם לדימוי גוף, לזהות, למשיכה, ליכולת לחוש הנאה, להציב גבולות, לבקש קרבה ולהאמין שמותר לי לרצות וגם להיות רצויה. אצל נועה גם הפוסט טראומה נכנסה לדייט ומעל לכול ריחפה השאלה: "מי בכלל ירצה להיכנס לכל הסיפור הזה?" מערכת היחסים עם עצמי בשלב הראשון של השיקום המיני ברווקות, מערכת היחסים המרכזית היא שלי עם עצמי. אצל נועה התהליך היה ארוך ולפני שדיברנו על דייטים, היא הייתה צריכה להסכים לפגוש מחדש את הגוף שלה. הגוף השתנה, כאב, נשא צלקות ולעיתים הרגיש לה כמעט זר. אי אפשר לבקש "לאהוב את הגוף" אך קודם יש להכיר אותו מחדש. להבין מה השתנה ומה נשאר. להסכים להיות בתוכו. להפחית בהדרגה כעס ובושה, למצוא שוב אזורים של נוחות, כוח והנאה. ליבו של התהליך הוא לבנות מערכת יחסים עם העצמי החדש, עם גוף קצת שונה המארח גם נפש פצועה. הגוף יכול להפסיק להיות זירת הפציעה ולחזור להיות גם בית. מקום שאפשר להרגיש בו ביטחון, סקרנות, הנאה ואפילו עונג. ומשם אפשר להזמין מישהו למערכת יחסים. מה לספר בדייט בהמשך הגיעו שאלות מעשיות. מתי לספר על הפציעה, האם חייבים לספר על פוסט טראומה, ומתי לשתף בקושי מיני, בכאב או בצורך לעצור. אין

פרופ' רפי חרותי מומחה ברפואת שיקום, חבר סגל באוניברסיטת תל אביב, שימש רופא בית הלוחם תל אביב שנה. מנהל 15 במשך שותף במרכז אישי - בית לטיפול מיני, פרטני וזוגי בפריסה ארצית. מקבל נכי צה"ל במרכז אישי באמצעות התחייבות של משרד הביטחון. www.ishi-clinic.co.il

תשובה אחת. לא צריך להניח תיק רפואי על השולחן בדייט הראשון, ואין חובה לחשוף את מלוא הסיפור לפני שנוצר אמון. אם מתפתחת קרבה, אפשר לבחור מה לשתף, מתי ועם מי. לא כהתנצלות ולא כווידוי. באחת הפגישות אמרה נועה שהיא מרגישה שהיא צריכה להזהיר גבר לפני שיתקרב אליה. התעכבנו על המילה. להזהיר ממה? ממנה? מהצלקת? מהפוסט טראומה? לפעמים שיקום מתחיל גם במילים שבהן אנו בוחרים ובוחרות לתאר את עצמנו. לבחור מחדש כעבור כמה חודשים פתחה נועה פרופיל באפליקציית היכרויות. לא ביקשתי ממנה למצוא זוגיות. המטרה הייתה צנועה יותר: להסכים שוב להיות בעולם שבו אפשר לפגוש אדם אחר. הדייט הראשון היה בינוני. השני, לדבריה, היה גרוע. בשלישי היה מישהו שסקרן אותה. בפגישת המעקב היא חייכה: "פעם הייתי יושבת מול גבר וכל הזמן חושבת אם הוא יאהב אותי, ואם הגוף שלי ירתיע אותו. הפעם קלטתי שאני שואלת משהו אחר: האם אני בכלל אוהבת אותו? האם נעים לי איתו?" זה היה רגע שיקומי חשוב, משום שנועה הפסיקה לעמוד למבחן והחלה שוב לבחור. נכת צה"ל אינה צריכה להרגיש בת מזל שמישהו הסכים להיות איתה. גם לה מותר לבחור. שיקום מיני לא צריך לחכות לזוגיות. הוא יכול להתחיל הרבה קודם, באדם אחד המבקש לחזור אל עצמו, להרגיש שוב בבית בגוף ולהבין שהפציעה שינתה דברים רבים, אבל לא לקחה את הזכות לרצות, ליהנות, להתאהב ולהיות נאהב.

אתם מוזמנים להפנות שאלות למדור heruti@post.tau.ac.il 054-8663333 ובוואטסאפ

תשפ״ז 2026 ספטמבר-אוקטובר הלוחם | 40