310_Halochem_Digital
חי בסרט | הלוחם
היומרה לחיים אבי צבי | "האהבות שלנו", של אבי נשר, אינו מתנצל על גודלו וזאת הסיבה לצפות בו
ס רטו החדש של אבי נשר, "האהבות באוקטובר 6 שלנו", נפתח בתאריך ובו שבע דמויות המשוכנעות שהחיים 2023 שלהן הגיעו לתחתית. בן זוג עוזב, נישואים מתפוררים, אהבה שלא חזרה. כל דמות יודעת בוודאות שזהו היום הנוראי בחייה. אנחנו יודעים מה מחכה להן בבוקר. הפער הוא הרעיון בבסיס הסרט, והוא גם היומרה לוקח נשר יום שאיש 21- שלו. בסרטו ה מאיתנו עוד לא סיים לעכל, ומתייצב מולו עם אנסמבל גדול וקול רם. הוא מאמין שאפשר לשבת באולם מלא זרים ולהרגיש יחד, גם אם הנושא עדיין פתוח. זאת יומרה במובן הטוב של המילה, של יוצר המעז לקוות שסרט יכול להיות גדול כמו הדבר שבו הוא נוגע. החיים מספיקים קולנוע ישראלי אוהב להתגונן. הוא נשאר קטן וזהיר, מרים גבה, כדי שאיש לא יחשוד בו ברצון להרשים. במהלך אמיץ, נשר מוותר על השריון הזה וגם מסרב לקרוא לו סרט על שבעה באוקטובר. בעיניו אלו אנשים שהכיר, עם צרות אמיתיות שהיו להם גם הרבה לפני, והאסון עצמו שייך להיסטוריה ולעיתונות. זאת אולי התחמקות ואולי גם צניעות אשר מחביאה יומרה גדולה: האמונה שהחיים של כמה אנשים מספיקים כדי להכיל יום שלם של עם. צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג "האהבות שלנו״
הכי קשים. נשר מספר שהשחקנים אצלו שותפים, איש לא משחק, כולם פשוט נמצאים. היומרה היא ליצור סרט גדול שנשען על אמון באנשים, והיא גובה מחיר. הסרט מסרב לקטון, הוא חייב לעמוד מאחורי הגודל שלו, ואת זה בודקים רק באולם. יש מי שיחפש דיוק היסטורי, יש מי שיחפש נחמה, אבל המבחן לדעתי פשוט יותר: האם הסרט מראה אנשים אמינים ונשאר איתם גם בשעה שאין להם תשובה. נוגע באסון פתוח הבכורה העולמית בטורונטו הייתה בראש השנה, תחת אבטחה כבדה, והקהל קם על רגליו. אחר כך פתח הסרט את פסטיבל חיפה, ונשר קיבל פרס על מפעל חיים. אבל המבחן האמיתי אינו רק בפסטיבלים, הוא בקהל שמכיר את היום ההוא מבפנים, חי אותו, איבד בו ועדיין משתקם אחריו. אפשר להתווכח עם כל סרט שנוגע באסון פתוח, אבל נדיר למצוא יוצר שמוכן לסכן את הדבר הגדול ביותר: להיות אהוב, ולא רק צודק. הסרט עוסק ביום הטבח הערת טריגר: ועלול להעלות זיכרונות ותחושות קשות, במיוחד אצל מי שהיה שם, איבד או נפצע. כדאי לשקול מראש אם זה הזמן, לבחור שעה ואולם שנוחים לכם, ולהגיע עם מישהו קרוב.
מכאן התובנה שנראית לי חשובה בסרט: כאב נמדד מבפנים. מי שהלב שלו נשבר בבוקר ההוא סבל באמת, גם אם בצהריים העולם כבר היה אחר. אין תחרות כאב הסרט לא מדרג צער ולא מחלק ציונים אלא נותן לכל אחד להיות בן אדם בגודל מלא, ובגישה כזאת יש גם ענווה כלפי הצופים. כל אחד מאיתנו נושא יום שלאחריו שום דבר לא נראה אותו דבר, ומי שיושב לידנו באולם נושא יום אחר. אבל אין תחרות כאב. אפשר להחזיק בלב אסון משותף וצער פרטי באותו זמן, והאחד לא מבטל את האחר. קוראות וקוראי "הלוחם" מכירים את זה מהבית. אחרי הפציעה יש תאריך אחד שמסביר הכול, ובכל זאת, החיים ממשיכים לדרוש את שלהם: ארוחת ערב, ילד עם שיעורים, זוגיות שצריכה תיקון. הצרות הקטנות לא נעלמות כשמגיעה צרה גדולה. הן מחכות בסלון. ומי שעבר שיקום יודע שהתחלה מחדש היא פעולה יומרנית. הצחוק מתוך הקושי גם הצחוק שייך לעניין. נשר בחר בכוונה שחקנים שבאים מעולמות הסטנד-אפ, כי לדבריו מי שמצחיק לפרנסתו רגיל להגיד אמת קשה בקול. מי שעבר אשפוז יודע שהצחוק הכי חזק מגיע דווקא ברגעים
תשפ״ז 2026 ספטמבר-אוקטובר הלוחם | 42
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease