308_Halochem_Digital

פוסט טראומה ואומנות אחזקת האופנוע | הלוחם

אותם למתמודדים עם פוסט טראומה? "יש פה עניין רגשי ומנטלי. האופנוע דורש מאיתנו להיות כאן ועכשיו, להתרכז דקות של רכיבה 25 ברכיבה. לפעמים גם עם שקט בראש יכולות להיות כמו אוויר לנשימה. המוח מקבל הפסקה מהפטישים והמשורים של הפוסט טראומה בראש, ומתעסק במשהו נעים שאוהבים ודורש את מלוא הריכוז. החבר'ה אומרים שזה לא רק הדקות או שעות הרכיבה, זה גם טוען קדימה, אל המשך השבוע והמשך החיים. אני אומר שיש כל מיני סוגים של מירוצי אופנועים. מירוץ דראג הוא התפרצות של עשר שניות. מירוץ ספידוויי הוא ארבע הקפות של הכול או כלום. מירוץ מוטוקרוס הוא חצי שעה אינטנסיבית בדופק מאתיים. מירוץ אנדורו הוא כבר אתגר של כמה שעות. ראלי זה הכול מהכול, במשך ימים רצופים ושבועות שלמים. לפי החלוקה הזאת, הקבוצה שלנו משתתפת במירוץ ראלי. ולא סתם ראלי, אלא הפריז-דקר של . מירוץ שלא ייגמר אף פעם". PTSD- ה הדברים המסוכנים שעושים, יש שקט מוחלט. כאן גם נמצא את הכלים לשליטה במצב הרוח" "בעצם הבחירה אלי פנגס: באופנוע, כולנו בחרנו את הקצה. משום שעל הקצה, כמו בכל

מחכים לטיול הבא והאם לשיטתנו הקבוצה הזאת יכולה להעניק למשתתפים כלים לצליחת הפריז-דקר של הפוסט טראומה? "בקבוצה אנחנו יכולים להבין באיזה קצב היינו רוצים לרוץ את המירוץ וגם עם מי. בעצם הבחירה באופנוע, כולנו בחרנו את הקצה. משום שעל הקצה, כמו בכל הדברים המסוכנים שעושים, יש שקט מוחלט. כאן גם נמצא את הכלים לשליטה במצב הרוח. אם אנחנו בשליטה ובקצב נכון, הכול הולך נעים. קצב עודף הוא רעל, ממש רעל גופני ומנטלי משתק, קצב מדויק הוא עונג, מתגמל. החיבור לקצב נמצא כל הזמן על האופנוע ואפשר לעבוד עליו. הרבה חברים אומרים שהאופנוע והמועדון מרגיעים ומחזקים אותם. יש להם ממש תחושה של בית, כי ליד החברים כאן אפשר להיות חופשי, אפשר לפשל, הם מבינים אותי וגם את השיגעון של האופנוע, אותם דיבורים, שיחות ושטויות, אותו ווליום". אחד החברים בקבוצה שמרגיש שמצא , גר בנתניה 51 בית הוא אנדרי פוליאק, בן ומשרת בצבא קבע. "התחושה שלי במועדון היא שכולם דואגים אחד לשני", הוא מספר. בתחילת המלחמה הוא נפצע בפעילות מבצעית בשכם. "רימון הלם התפוצץ ליד הראש שלי, איבדתי שמיעה בצד אחד, נפגעתי בלסת ובראש. הפה לא נפתח כמו שצריך, אבל זה לא משפיע על הרכיבה. כשאני על אופנוע, אני יותר חופשי. יותר מרוכז. אין לי מחשבות. סוג של יותר מאושר, אפשר להגיד. הטיולים במועדון ←

PTSD- פריז-דקר של ה בנג'י וקרין התחברו אל מדריך הרכיבה אלי פנגס, המנחה המקצועי של המועדון. בחיי היומיום עובד פנגס כמדריך לרכיבה שנה אני עובד עם 25 מבצעית. "כבר יס"מניקים, ימ"מניקים, משרד הביטחון, כולם לוחמים על אופנועים, איתם אני חי. וחשבתי, שאם אני מכין לוחמים לקרב, אני יכול בדיוק באותו אופן ובאותה יעילות לקבל אותם כשהם חוזרים מהקרב. אחרי שבעה באוקטובר אצל כולנו זז משהו בלב ובראש, ולי התחבר כאן מעגל. הרגיש לי הכי נכון ושלם להתחבר למועדון". אז איך בונים מועדון רכיבה? "קרין ובנג'י הגיעו אליי עם היוזמה, ואני הצטרפתי כגורם מקצועי, כדי להוביל את הרעיון של קבוצה שיקומית לרוכבי אופנוע. אנחנו משתמשים באופנוע הפרטי לצורך מיקוד, שליטה, הנאה, שייכות ובילוי חברתי, וגם מחזקים את תחושת המסוגלות והערך העצמי. לקבוצה יש הנהגה משולשת: חבר בית הלוחם שהוא גם חבר הקבוצה; עובדת סוציאלית האחראית על הקשר עם הארגון וליווי בתחום הפוסט טראומה; ומנהל מקצועי שהוא גם מדריך רכיבה מנוסה. זה מודל שאנחנו גם נעתיק לשאר בתי הלוחם. השאיפה היא לייצר כמה שיותר פעילות הקשורה לאופנוע בסביבה תומכת ויציבה. הקבוצה מקיימת קהילה ומאפשרת יוזמות עצמאיות, שת"פים ועזרה הדדית, הן באופנוענות הן בהתמודדות עם הפוסט טראומה". יש באופנועים באמת איזה קסם שמחבר

מסובבים כל בורג חברי המועדון משתתפים בסדנה מיוחדת שבה משפצים אופנוע. מסביר בנג'י כהן: "לקחנו אופנוע קלאסי ישן, רויאל אנפילד, ואנחנו הופכים אותו למשהו ייחודי, יהיה אחד כזה בארץ. החברים מחליטים על העיצוב, מפרקים לגורמים, ובונים לפי תכנון מחודש. זה סוג של ריפוי בעיסוק לרוכבים, להבין מה יש בתוך האופנוע. אפשר לגעת, להתלכלך, לראות איך כל דבר בנוי. המדריך שמלווה את הקבוצה הוא בחור מדהים, תום קול. על מכל הדלק כתבנו 'מאפס למאה', שזה גם מונח מהעולם המוטורי וגם תיאור לא רע לפוסט טראומטים: או שאנחנו באפס או שאנחנו במאה, ולפעמים אנחנו גם קופצים מאפס למאה. אחרי השיפוץ האופנוע שלנו יחזור לכביש וכולנו נהיה גאים כי צילום: בנג'י כהן המועדון בנה אופנוע שנוסע על כבישי ישראל".

תשפ״ו 2026 מאי-יוני הלוחם | 28