308_Halochem_Digital

פוסט טראומה ואומנות אחזקת האופנוע | הלוחם

לשקוע. אז אם יש לך אופנוע, צא. דבר שני, במועדון יש מפגשים, יש סימולטור, הדרכות, נפגשנו לצפות במירוצים עם בירות, פיצוחים, אפשר לבוא ולשבת עם החבר'ה. כאן לא צריך להסביר שום דבר, למה אתה עצבני או בהתקף, פשוט יבינו וידאגו לך. 'מה אתה צריך, אחי, אני פה בשבילך', אלו המילים שלנו". "אופנוע הוא עוגן מיוחד אלי פנגס: וחזק, כולם מרגישים את זה בבטן. אנחנו נותנים את החופש ליהנות יחד ממה שכולנו אוהבים. אם יש לכם זיקה לאופנועים, ואתם נמצאים בתוך פציעה, גם פיזית וגם פוסט טראומה, לבית הלוחם יש עוד כלי. זאת אותה עבודה שעושים בבית הלוחם בחוגים כמו גלישה או כדורסל, רק על אופנוע". "מי שמתלבט, קודם כל בנג'י כהן: שיבוא, ההתלבטות תיעלם, כי זה פשוט קסם, ותמיד תתקבלו בחיבוק ובאהבה. גם מי שרק עכשיו הוציא רשיון נהיגה, ועושה את הצעדים הראשונים שלו. אופנוע נותן תחושה של עשייה ונוכחות. למי שקצת הרגישו כמו בובת סמרטוטים, עברו הרבה ניתוחים, הגוף שלהם קצת שבור או הנפש שלהם נשברה, המועדון שלנו גורם לאנשים להרגיש חיים. הרכיבה היא חלק מהשיקום. בלי יותר מדי שיחות וחפירות, אני אומר לחברים, בואו נרכב. כי ברגע שאתה רוכב, • אתה תרגיש טוב, הכול יסתדר לך".

מועדון הרכיבה בית הלוחם תל אביב בטיול להרי ירושלים

"הייתי עולה לאופנוע פקעת עצבים, התקפי זעם ובכי, בנג'י כהן: לא מוצא את עצמי. אבל ברכיבה צריך להתרכז והיא עוזרת להשקיט מחשבות קשות. אחרי הרכיבה הייתי חוזר בן אדם חדש"

כל אחד והאופנוענות שלו הטיולים הם חלק חשוב מפעילות המועדון וטיול אחד לאילת היה חוויה מרגשת קילומטר 700 במיוחד. "יצאנו לרכיבה של בשתי יממות", מסביר אלי פנגס, "וצריך היה למצוא איך אף אחד לא יגיע לקצה, וגם לא ישתעמם, ועדיין שכולם יצליחו ליהנות בטיול. אז בתוך טור רוכבים שנמתח על גבי חמישה קילומטרים, כל אחד מצא את האופנוענות שלו. מי שיותר עירני, ורוצה לרכוב מהר, בא קדימה. אף אחד לא עוקף את המוביל, ואנחנו מחכים בצמתים למי שרוכבים לאט יותר. מאחורה היה רכב, וכל מי שהגיע על כלים איטיים יותר, ידע שמאחוריו יש מישהו עם סבלנות אינסופית. כל אחד יכול לנסוע בקצב שלו. לבד, בזוגות, מהר, לאט, הכול הולך". הוראות הרכיבה האלה נשמעות גם כמו סט כלים לחיים, לא רק לאופנוע. "כשהגענו לאילת, קרין עמדה והסתכלה על כולם ושנינו כמעט בכינו משמחה. כולם יחד, צוחקים ומדברים, על קו המים, מוזיקה ובלגאן, בסיטואציה חברתית שכמה מהם אולי נמנעים ממנה בדרך כלל, פתאום הם היו בסבבה. מרגישים בבית, כמו משפחה. נמשכת כל הזמן PTSD התמודדות עם ולרבים יש תקופות קשות, מאבקים, ופתאום הטיול והרכיבה הם כמו נקודת אור בחיים". מה נגיד למי שקוראות וקוראים ותוהים אם כל הסיפור הזה של המועדון מתאים להם או לא. "דבר ראשון, כדי לרכוב על סימון ווסרמן: אופנוע, אתה חייב לצאת מהבית, ובעולם הפוסט טראומה, מי שנשאר בבית מתחיל

מאורגנים מא' עד ת', עזרה ראשונה, רכב מלווה, גרר. יצאתי עם עוד מועדונים לטיולים, אבל במועדון של בית הלוחם אני רגוע. לא צריך לדאוג לשום דבר, הם דואגים לי. כולנו מחכים לטיולים. האנשים בוגרים, שיחות עומק, חולקים חוויות מהפציעה, אני מאוד אוהב את זה". , ממושב חגור, 44 גם סימון ווסרמן, בן מצביע על הייחודיות. "במועדון שלנו יש אחווה בין רוכבים כי הפציעה מחברת, ולא משנה על מה אתה רוכב. במועדונים אחרים אנשים מוכרים ציוד. אצלנו כולם מוסרים באהבה. וגם ציוד שעולה לא מעט. המסירה תמיד חוזרת לקארמה, נתת, אתה תמיד תקבל. אם מישהו נתקע, יש לנו חבר שלא משנה איפה נתקעת, הוא יבוא ויחלץ אותך. אנשים יעזבו הכול ויבואו. מדהימים". 2006- ווסרמן היה לוחם בצנחנים ונפצע ב במלחמת לבנון השנייה. את הרכיבה הראשונה עם המועדון הוא זוכר היטב. "בטיול הראשון שהשתתפתי בו, נסענו לאזור שעורר אצלי טריגר", הוא מספר. "תוך כדי הרכיבה, אני נכנס להתקף חרדה, מתחיל לבכות ולצרוח בתוך הקסדה. אני רוכב עם כלב הסיוע שלי על הגב, ואני בהוריקן כזה, מנסה להשתלט על האופנוע, לא פשוט. הגענו לנקודת תצפית, ירדתי מהאופנוע, וכולם זיהו מיד שאני בהתקף. ישר שאלו מה אני צריך, אמרתי תנו לי רגע, הלכתי הצידה, הכלב קפץ עליי, הרגיע אותי. אחרי שנתנו לי לפרוק וראו שאני מתאושש, באו חברים והתחילו לתת חיבוקים וחיזוק. לא הייתי צריך להסביר כלום. זה היה מאוד עוטף, מנחם וגם משחרר".

יאללה להתניע בהשראת מועדון הרכיבה של בית הלוחם תל אביב, נפתחים בימים אלו מועדונים בבית הלוחם חיפה ובבית הלוחם באר שבע. 050-5552260 אדם גוסטבו באר שבע 052-2557180 אלון בן-יוסף חיפה 052-4011565 נעם זיו תל אביב תתקשרו. אפשר גם לשלוח וואטסאפ טיול ראשון של מועדון הרכיבה בית צילום: בלהה פורמן שמאי הלוחם חיפה.

תשפ״ו 2026 מאי-יוני הלוחם | 30