halochem309_Digital

לראות את העולם דרך הלב | הלוחם

מהנובה. קטסטרופה. כל שתי דקות מגיע עוד רכב, מוריד פצועים. כאוס נוראי, מראות קשים. בשלב הראשון לקחנו את נפגעי החרדה, כדי לפנות את העומס מהצוותים שטיפלו בפצועים פיזית. בעזרת צוותים של חוסן טיפלנו בהם, כדי להרגיע. אחרי שקצת שעות, הצורך 48 נרגע העומס, בערך לאחר התנקז אל חדרי הניתוח, שם הצוותים עבדו כמה יממות ברצף ופשוט קרסו. היינו צוות של ארבעה מטפלים מתנדבים, וכל רופא או רופאה שיצאו מניתוח, תפסנו אותם וטיפלנו בהם כמה רגעים, כדי להטעין מצברים". לבחור לעשות טוב איזה רושם הותירו בך הימים הקשים האלה שלאחר המתקפה? "היה מאוד לא פשוט. המשבר היה עצום. הרבה כאב וצער. טיפלנו בגוף וגם בנפש, כדי לנסות לעזור לאנשים שראו מקרים מזעזעים, רצח, שריפה, אונס, וכל החוויה טמונה להם בראש. טיפלנו גם במפונים בבתי מלון. אחרי כשלושה חודשים התחלנו להגיע לחיילים שהיו במלחמה, ליחידות שיצאו לימי התרעננות בשטחי הכינוס. עשרות מתנדבים, לעיתים מאות, כל היום נתנו טיפולים, ועד עכשיו אנחנו ממשיכים. בכל שבוע אני מגיע ליחידה אחרת". איך הצלחת לתחזק את עצמך, נפשית ופיזית, בעשייה הרצופה במלחמה? "אני יודע לעשות לעצמי מדיטציה ותרגילי נשימה, מדריך את עצמי כדי ליצור סוג של הפרדה. אני מטפל באנשים ואומר למוח להיות פחות מעורב באירוע הרגשי. אני פה כדי לבצע משימה. בצה"ל הייתי עשר שנים סגן קצין העיר באר שבע, ועסקתי בהודעות נפגעים. הייתי צריך לדפוק בדלת ולספר למשפחה שהבן כבר לא יבוא הביתה. תפקיד קשה, ושם למדתי לעשות הפרדה כלשהי, כדי שזה לא יפגע בי באופן ישיר. אין אפשרות להיות חסום ואטום, והשליחות היא משימה לאומית, כי צריך להיות שם ולעזור לאנשים ברגעים הקשים". אתה מטפל בפצועים בצבא ובאזרחות, מרכז את פורום הבדואים בארגון נכי צה"ל, התנדבת ביד שרה, במרכזי שיקום ובכפר עדי נגב נחלת ערן, בין היתר זכית באות הנשיא למתנדב, בהוקרה משר הבריאות ומשר הרווחה, מצה"ל, מבית חולים סורוקה, ובאוקטובר השנה תקבל את אות יקיר העיר באר שבע. מה הסוד שלך? "קודם כל, יקיר העיר באר שבע הוא התרגשות גדולה. בעיניי זה לא פרס אישי, אלא הוקרה גם לכל מי שבחר לאורך השנים להתנדב ולתרום איתי. העיר באר שבע היא הבית שלי. כאן גדלתי, גידלתי משפחה, שירתי, טיפלתי בעשרות אלפי ←

החלטתי די מוקדם לא לתת למוגבלות להגדיר אותי, אלא להפוך אותה למקור של כוח, רגישות ושליחות. כל עוד הבריאות תאפשר לי, אמשיך לטפל, להתנדב, להרצות ולהרחיב את מעגל הנתינה"

בהתחלה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אבל הרמתי את הראש והתחלתי לבדוק מה אני הולך לעשות אחרי הפרישה מצה"ל. שמעתי על לימודים במכון וינגייט והתחלתי ללמוד רפואה משלימה במשך שלוש שנים. היום אני מטפל רב-תחומי ומעסה רפואי בכיר. בעזרת המשפחה התומכת הצלחתי לצאת מהמשבר ולהתחיל חיים חדשים". גם אם אתה לא רואה בעזרת העיניים, מצאת דרך לראות באמצעות הידיים. "אם מאבדים את מאור העיניים, חושים אחרים מתחדדים. אצלי השמיעה היא חדה מאוד. אני יכול לשמוע איפה אדם נמצא וממש להסתכל לו בפנים, כאילו שאני רואה. אני נעזר בכל החושים והידיים הן הכלי המרגיש שלי. בתוך הטיפול אני מצליח לזהות דברים שאדם רואה לא תמיד יכול לזהות. אני נוגע בגוף ואני מרגיש אם הוא במתח, מה מצב השרירים, ובאמצעות המישוש אני מזהה כל דבר שהוא שונה". כמטפל ומתנדב, מה עבר עליך בבוקר שבעה באוקטובר? "מהר מאוד הבנתי שאני לא נשאר בבית ולא בממ"ד, והגעתי לסורוקה. לקחתי על עצמי לעזור לפרופ' דן שוורצפוקס, מנהל 600- המיון. לבית החולים הגיעו יותר מ פצועים ופצועות, מחוסר מקום הם טופלו גם על הרצפה, בחוץ, בפנים, אנשים רבים באו לחפש את יקיריהם, חיילים, אזרחים,

עד היום אני מרגיש כאילו לא השתחררתי ואני עדיין בתוך הצבא. אני מתנדב, מטפל בחיילים ובפצועים, עם סיירת המעסים שלי גם שירתי במילואים". מה זאת סיירת המעסים? "הכול התחיל במלחמת לבנון השנייה. לא הייתה כיפת ברזל, התושבים חטפו, וראש העירייה של קריית שמונה ביקש שנגיע לטפל באזרחים במקלטים. הגענו ועברנו ממקלט למקלט. בהמשך, במבצעים כמו עמוד ענן, עופרת יצוקה, התחברתי לאגודה למען החייל, פרסנו מיטות וטיפלנו הגיע צוק איתן ואז 2014 בלוחמים. בשנת חל שינוי משמעותי. הגעתי לעוטף עזה, לשטחי הכינוס, ומאדם אחד הפכתי להיות מתנדבים, ושם 250 קבוצה ענקית של הוקמה רשמית סיירת המעסים של צה"ל, ואני מפקד הסיירת". חיים חדשים הייתה לך קריירה צבאית ארוכה, איבדת את מאור העיניים, ועברת לתחום של רפואה משלימה, טיפול ועיסוי. איך עברת שינוי כה גדול? "בעקבות העיוורון השתנה לי הכול בחיים. בצבא הייתי פעיל, איש של עשייה, סגן מפקד יחידה, עוסק בסיורים בשטח, בתפעול אנשים, תקציבים, ישיבות. ופתאום נפילה ממקום גבוה אל החשכה, תרתי משמע.

תשפ״ו 2026 יולי-אוגוסט הלוחם | 38