halochem309_Digital

הרבה מעבר לטיסה מה לדעתך תורם כלי כמו סימולטור לתהליך השיקום? "מעבר להנאה, הסימולטור משפר ריכוז, ומעצים תחושת מסוגלות. המכונה היא רבת פנים והיא מאוד קוגנטיבית. אפשר לייצר חוויה של לחץ בטיסה או אימון על כישורים וגם חוויה של טיול מעל אגמים או מעל הרים מושלגים. יש כאן הנאה ואסקפיזם שקשה למצוא במקומות אחרים. אדם רגיל הרי לא יכול לטוס במשך דקות ארוכות עם מטוס סילון מעל האלפים או מעל ההימלאיה בשקיעה. התרומה פה היא פנטסטית ויש כאן גם חיבור לעולמות של התמודדות עם פוסט טראומה. מי שמתמיד ומגיע בקביעות, מרגיש את ההתקדמות". אחד המתאמנים בבית הלוחם תל אביב , גר בלוד, נפצע בצבא 23 הוא רון פרידמן, בן ומתמודד עם פוסט טראומה מורכבת. רון, איך הגעת לסימולטור ומה היה הרושם שלך? "אחד הרכזים במחלקת צעירים הציע לי, והסקרנות התעוררה. רמת הלימוד גבוהה, כמעט כמו שיעורי טיסה אמיתיים ובסימולטור אפשר באמת לעשות כמעט הכול, לעבור מתחת לגשרים, לטוס קרוב לקרקע ואפילו להתרסק. החופש הזה עושה לי טוב. הוא מאפשר לי לשחרר ולהוריד את רמת החרדה. אפשר ללמוד על כל דבר: איך מטוס ממריא, איך מדברים בקשר, מה גורם למטוס להישאר באוויר ועוד הרבה דברים. המדריכים מצליחים להסביר הכול בצורה פשוטה וכיפית. לצד הלמידה המקצועית, יש גם אפשרות פשוט ליהנות. אם מישהו מרגיש צורך, אפשר לעשות טיסת פאן חופשית, בלי גבולות ובלי כללים, והמדריכים אפילו מעודדים את זה". מה אתה מרגיש שהסימולטור תורם לך? "השיעורים עזרו לי להבין שעדיין יש לי את היכולת ללמוד, להתפתח ולהתקדם, למרות הקשיים. התרומה לשיקום שלי היא הרבה מעבר לידע של איך להטיס מטוס. קיבלתי תחושת מחויבות, רצון, כוח ומוטיבציה, שלא ידעתי שעוד נשארו בי. בעקבות הסימולטור החלטתי גם להתנדב ולהיות חלק מהפעילות. לעזור בבעיות טכניות, בתיאום שיעורים, ולנסות לאפשר לעוד ועוד חברים בבית הלוחם להצטרף לחוויה המיוחדת הזאת". למי שלא מכירים, תוכל לתאר מה מיוחד בחוויה הזאת? "הרגע שבו אני נמצא בשמיים ורואה נופים מדהימים שלא הייתי פוגש ביום יום. למרות שאנחנו לא באמת נמצאים שם, התחושה של להיות בשמיים ולראות הכול מלמעלה • מביאה איתה שלווה, רוגע וחופש אמיתי".

ואז ריסקתי פייפר או שניים צור עופר טס מעל ביירות, נרגע מעל הכנרת והבין את כוח הסטיק והמצערת. רשמים מהתנסות אישית א ני ממריא מנתב"ג, טס לכיוון מערב, מטה את כנף שמאל למטה ומושך את הסטיק כדי להסתובב ולחזור לנחיתה. מולי פרוסים שלושה מסכי מחשב רחבים, מעלות, ממש 180 מספקים תצוגה של כמו בתא הטיסה, ולפניי ידית היגוי וידית מצערת הנעה קדימה ואחורה, כדי להגביר או להפחית את עוצמת המנוע ומהירות הטיסה. רוח צד חזקה מסיטה אותי כל פעם מנתיב הטיסה ומשבשת את ההתיישרות מול המסלול לנחיתה. בניסיון השלישי, אני מצליח סוף סוף להנחית את הפייפר בשלום. בעצם, רק אחרי שריסקתי פייפר או שניים הצלחתי להבין שאני לא נמצא בטנק, ושידית ההיגוי היא סטיק עדין שיש לנהוג בו במתינות. מדריך הטיסה מחליט להחליף את הפייפר ושולח אותי לבקר בדמשק F 35 במטוס ובביירות. כאן אני מרגיש כבר הרבה יותר נוח. טיסה בגובה גבוה מאפשרת מהירות תגובה איטית יותר ואת טעויות הניווט קל יותר לתקן. אני מגיע לביירות, נזכר בפציעה , ביום הרביעי של 1982- האישית שלי ב מלחמת לבנון הראשונה, ומחליט לעשות להם "מי שברך" קטן: יורד לגובה נמוך ביותר של אלף רגל ומגביר מהירות למאך , מה שמייצר בום על-קולי ומרעיד 3 נקודה להם את החלונות. המאמץ לשלב בין ריכוז גבוה לקואורדינציה טובה מותיר אותי שטוף זיעה, על אף שאני יושב בכורסת עור נוחה ובחדר ממוזג. מרוצה מעצמי ובתחושת ניצחון, אני נוסק ומתכוונן דרומה, חזרה לארץ. המדריך שלי, ארנון שרעבי, טייס קרב ותיק בדימוס וחבר צוות הסימולטור, מבסוט: "נראה לי שתפסת את העיקרון". עכשיו מגיעה טיסה מרגיעה מעל הכנרת והחרמון. היא עדיין מצריכה ריכוז-על אבל בהחלט משלבת תחושת התמכרות לשקט ולביטחון שמקנה טיסה בגובה גבוה. במשך הטיסה המדומה אני כה מרוכז במשימה עד שהראש כאילו מתנקה מכל מחשבה, הרהור או זיכרון. מבחינת מאמץ, ריכוז וכישורי קואורדינציה אני כאילו טס באמת, כמו במטוס חי. אני יוצא מן החדר וכבר רוצה לחזור שוב אל אותה חוויה שבין שמיים לארץ, שבה אני מחבר בין שניהם בכוח הסטיק והמצערת.

רון פרידמן, מתאמן "התרומה בסימולטור: לשיקום שלי היא הרבה מעבר לידע של איך להטיס מטוס. קיבלתי תחושת מחויבות, רצון, כוח ומוטיבציה"

43 | הלוחם תשפ״ו 2026 יולי-אוגוסט