304_Halochem_Digital

מפיגוע במסעדה ירושלמית יוצאים בחיים שני עבריינים חביבים ואותם מגלמים גיא עמיר וחנן סביון, שגם יצרו את הסרט. הם מוצאים עצמם מול הכותל, קוראים פתקי משאלות ומתחילים להגשים אותן. זאת יכולה להיות עוד קומדיה קלה, אבל מאחורי ההומור מסתתרת תפילה של ממש, לא לאל שברקיע, אלא לאדם שעדיין אפשר להיות. בהומור שנוגע במקום הרך ביותר, "מכתוב" מזכיר שיום כיפור הוא בקשה למחילה וגם הזדמנות לבחור מחדש, אפילו עם פלאפל ביד וסיגריה בפה. סוכות של געגוע "כיסופים" נוגע בלב כבר מהפריים הראשון. נופי קיבוץ בשנות השבעים של המאה העשרים, חבורת צעירים, אהבות ראשונות, וחיים בין חלוציות למציאות קשה. הסרט מביט לאחור על ישראל שהייתה. לא כעל אגדה מצוחצחת, אלא כבית אמיתי עם סדקים וחום אנושי. כמו סוכה, גם "כיסופים" בנוי מחומרים פשוטים ומזכיר לנו את המשמעות של בית זמני, של קהילה ושל רגעים קטנים שנשארים לנצח. בסוכות, כשאנחנו יוצאים מהבית הפיזי, הוא מזכיר שהבית האמיתי הוא האנשים שאיתם אנו חולקים את חיינו. בין גאולה לסולידריות הסרט "אתר הצלילה בים האדום" הוא תזכורת לכך שלעם הזה יש לב, גם כשהוא כואב. במרכזו סיפור כמעט בלתי נתפס: מבצע חשאי של המוסד להצלת יהודי אתיופיה דרך כפר נופש נטוש בסודן. עם כריס אוונס בתפקיד הראשי וקצב הוליוודי, היצירה משלבת אדרנלין ולב גדול. מאחורי המתח מסתתר שיעור על סולידריות, אחריות הדדית ואומץ לפעול למען האחר גם במחיר כבד. בשמחת תורה, חג של סיום והתחלה, הסרט מזכיר שהסיפור היהודי נכתב במילים וגם במעשים. השנה, במקום לחפש משמעות רק בבית הכנסת אולי נמצא אותה גם על הספה, מול המסך. סדרה אחת ושלושה סרטים, ארבעה חגים, ותקווה אחת: שהשנה החדשה תביא לא רק שקט, אלא גם אמת.

"מכתוב". תפילה והזדמנות לבחור. צילום: עידן מילמן, באדיבות סרטי יונייטד, משה אדרי לאון אדרי

53 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט