305_Halochem

"ביקרתי חייל שנפצע וקילל את כל פנינה לוי: העולם, למה הוא לא שם. אמר שוב ושוב - אני מוכרח לחזור. והיו רבים כאלה. לפעמים אני אומרת 'חבר'ה, אימא פה, אולי תיתנו לה כמה שעות של שקט?'"

"לראות את הפצועים והפצועות קרן נהון: מגיעים אלינו, לבית הלוחם, זאת נקודת האור. אני מתרגשת לראות אותם עם התיק שחילקנו להם בבית החולים, באים להתאמן"

← נראה שחור, לא רואים את האופק. כל הזמן עודדתי את האימא אמרתי לה 'עכשיו חזרתי מפצוע שנמצא במחלקות והיה פה, ובעזרת השם גם אתם תגיעו למחלקה ואחר כך תעופו מפה'. אחרי בערך שבועיים, הייתי במחלקה ופתאום אני רואה את האימא יושבת בפתח אחד החדרים והיא קופצת ואומרת לי 'אני זוכרת אותך. את היית בטיפול נמרץ'. התחבקנו וזה היה מרגש". איך אפשר להגדיר את סוג האופי הדרוש כדי להתנדב בסיירת בית הלוחם? ״אנחנו מקבלים לסיירת אנשים קרן נהון: שמסוגלים פיזית נפשית לעמוד בזה. כי זה לא תמיד קל. היו כאלה שהתחילו פעם אחת ובאו אליי ואמרו לי 'גדול עליי, אני בוכה, אני לא מסוגל נפשית', שחררנו אותם. אני רק כותבת להם, חבר'ה, הם מתייצבים, וזה אנחנו ועוד מתנדבים: נורית בוחניק, משה סעדה, רועי כהן ארזי, אלעד גודקר, מירה וקנין,

היא אמרה בוא ותיקח. יום למחרת הגענו עם עגלה מפוצצת באפטר שייבים, החברות הכי טובות שיש. עטפנו אותם יפה ועברנו בשיקום, במחלקות, גם בטיפול נמרץ, כולם כולל כולם קיבלו. עד היום יש פצוע שאומר לי 'קובי, את הפנים שלך אני בקושי זוכר, אבל את האפטר שייב, כן'". "היה חייל בודד שהגיע עם גל חיים הלל: פגיעת ראש וידיים. הוא היה לבד לגמרי והיה איתו מישהו בחדר שתוך כדי שיחה הבנתי שזה חייל שהמפקד שלח אותו לשבת שם. חיברתי אותו למרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין בבאר שבע. מייקל ז"ל היה חבר טוב שלי מהצוות שנהרג לידי בלבנון והיה חייל בודד. פתאום הכול התחבר". "אני פגשתי בטיפול נמרץ פנינה לוי: משפחה של חייל שהייתה במצב שקורע את הלב. פצוע קשה מאוד, היה מאושפז שם במשך ימים, והם היו בשלב שהכול

סיטואציה לגמרי סוריאליסטית. הוא כולו מפורק, מחובר לצינורות, והוא מספר לי על הטראומה. מדהים בעיניי להצליח לדבר על טראומה איך שזה קרה. אני, כמי שמקשיב, עובר את זה איתו עכשיו, והוא מרגיש שזרקו לו גלגל הצלה. הרגשתי כמעט מבצעי, כי אני יודע שהוא צריך אותי". עגלה מלאה אפטר שייב תוכלו בבקשה לחלוק איתנו כמה מן הסיפורים שעברו עליכם? "יום אחד בא אליי אחד קובי סגל: הפצועים בשיקום ואמר 'קובי, הריח פה הורג אותי, אני לא יכול יותר'. שאלתי מה יכול לעזור והוא אמר 'אם היה לי אפטר שייב טוב'. סבבה. אני מכיר מנהלת בסניף של סופר-פארם. התקשרתי אליה ואמרתי שאני אפטר שייבים לגברים ולנשים. 72 צריך לכולם, לכל מי שהיו מאושפזים באותו זמן.

21 | הלוחם תשפ״ו 2025 נובמבר-דצמבר