305_Halochem

סיירת מובחרת | הלוחם

ובעבורנו יש אושר עילאי לראות מה החבר'ה 21 הצעירים מקבלים היום. פתאום ילד בן מדבר את כל מושגי הפוסט טראומה שלקח לנו שנים על גבי שנים לדבר, ואיזה כיף שאתה מדבר ככה בדרך לריפוי". איך הייתה פגיעת הטיל האיראני? "הפגיעה של הטיל שינתה גל חיים הלל: את הסיירת. מחלקת השיקום נהרסה לגמרי וכמות העשייה היומיומית שלנו ירדה. עדיין מגיעים פצועים ואנחנו כסיירת לקחנו את התקופה הזאת להתייעלות ולגדילה. יצרנו מערך מתנדבים גדול יותר ואנחנו ערוכים לכל תרחיש". "מעט לפני נפילת הטיל קובי סגל: שיש פצועים 2 קיבלתי הודעה מר"ם חדשים והייתי בדרך בזמן הנפילה. הטיל והם איבדו את 2 נפל בדיוק במחסן של ר"ם כל הציוד שלהם: מקררים, פריטי לבוש, ציוד אלקטרוני, הכול הלך. הייתי מקבל טלפונים גם בשש בבוקר ונוסע להשלים ציוד". כי צריכים אותנו איזה מסר תרצו להעביר לפצועות ולפצועים שלנו, למי שנפצעו ומתחילים את מסע השיקום הפיזי והנפשי? "אני יודע שיש הבדל דק בין ברק שוורץ: הרצון לחיות ולשקם את עצמך לבין הרצון לוותר על הכול. המחשבה היא שאני פצוע ואף אחד לא מבין אותי ולא כואב את הכאב שלי. לנו, הפצועים, אין תמיד יכולת לקבל טוב. מרגיז אותנו כל האמפתיה והסימפטיה. אתה סוגר הכול, הכול שחור. ואני אומר, תן לעצמך סיכוי להיחשף לאנשים שבאמת רוצים לחבק אותך. בעזרת הכלים שלנו, אתה יכול לאסוף את עצמך. הרי את האיכסה יש לך, מה אכפת לך לקבל קצת טוב?" "מהיום הראשון אגף גל חיים הלל: השיקום שם לי את הסטמפה של נכה צה"ל פיזית ונפשית. בשלב מסוים בחיים נתפס לי המשפט 'ובחרת בחיים'. עם פוסט טראומה יש באמת שאלה אם לבחור בחיים או לא. אתה מתמודד במשך שנים עם קושי אינסופי, התקפים יומיומיים, פרכוסים וכל הרוע והאיכסה והזפת השחורה שמכילה המילה פוסט טראומה. אבל בשלב מסוים אני הוספתי מילה למשפט: 'ובחרת בחיים הטובים'. וזאת בחירה. גם אם ההתקפים שם, אם פרכסתי כל הלילה במיטה, ראיתי את לבנון ואת בינת ג'בייל ונגעתי בה בידיים, בבוקר אני קם ולוקח את הילדים לגן וזהו. זה לבחור להיות מאושר". ושאלה לסיום, מתי אתם פורשים? "לאחרונה, כשטראמפ החליט פנינה לוי: שנפסקת המלחמה ונחתמה העסקה, שמחתי מאוד. היו אצלי שני תיקים וחשבתי איזה כיף, אני הולכת עכשיו לקרן ומחזירה

מימין, עומדים: ברק שוורץ, קובי סגל, גל חיים הלל; יושבות: קרן נהון, פנינה לוי

והפצועות מגיעים אלינו, לבית הלוחם, זאת נקודת האור. אני מתרגשת לראות אותם עם התיק שחילקנו להם בבית החולים, באים להתאמן ולהמשיך את השיקום. הם יוצאים למשלחות, משתתפים בפעילויות". "בבית הלוחם אנחנו ברק שוורץ: מתקרבים אל הפצועים לאט לאט, יושבים ומדברים. יש התעניינות, יש סבלנות. ובמידת הצורך, אנחנו יודעים לאן להפנות. אני, ברק, פצוע שלא רצה שיעזרו לו, ולא היה מסוגל שיעזרו לו, היום אני בכובע של העוזר. וזה עובד כל כך טוב שזה נותן לנו מוטיבציה להמשיך. לנו לא הייתה המעטפת המדהימה הזאת שיש היום". "יש פה סוג של תיקון גל חיים הלל:

אריאל משיח, מרינה אוכמן ודליה רובין, אנחנו גם מקבלים את כל העזרה והתמיכה הלוגיסטית ממאיה יעקב ושמעון מלול, יו"רי המחוז בהווה ובעבר, ומיובל כהן, מנהל בית הלוחם. המערכת שהצלחנו לייצר היא מדהימה ואני גאה ושמחה שיש לנו סיירת עם אנשים שכל כך אכפת להם". תיקון ואושר עילאי בהתבוננות לאחור, מה שימח וחיזק אתכם בעבודת הסיירת? "פיתחנו שיתוף פעולה יוצא מן קרן נהון: ובזכות זה אין לנו פספוסים. 2 הכלל עם ר"ם לא קרה שהגיע פצוע לבית החולים ומישהו לא ביקר אותו. בהמשך, לראות את הפצועים

תשפ״ו 2025 נובמבר-דצמבר הלוחם | 22