307_Halochem

רגעים קטנים, עצמאות גדולה | הלוחם

עומרי סלהוב

אלון כחלון

"להחזיק מצלמה היה חלומי" אלון כחלון , גר בקריית ביאליק 44 בן הפציעה שלי "שמונה ימים לפני קורס קצינים, בגיל , נפצעתי. שירתי בגבול לבנון. סיימתי 19 משמרת לילה בשש בבוקר, בשבע בבוקר הייתה ירידה לארץ, לא היה זמן לישון. הגעתי הביתה, לצפת, ואבא אמר לי 'בוא, אלוני, יש עבדתי כצלם בעסק 14 ברית לצלם'. מגיל המשפחתי. התקדמתי והגעתי למצב שבגיל אבא שלי סמך עליי ושלח אותי לבד לצלם 16 אירועים. אהבתי מאוד לעזור לו ולעבוד איתו. בסוף האירוע הוא אומר 'אלון, אתה גמור מעייפות לך לישון'. אבל אני לא רציתי. הייתה לי חברה, לא ראיתי אותה שבוע וחצי, והחלטתי לנסוע אליה. בסיבובים של מירון הייתה לי תאונת דרכים ועפתי לתהום. מישהו שנסע בכביש ראה פנסים באוויר ושמע מוזיקה בווליום מהאוטו, וככה מצאו יום בלי הכרה, פגיעת ראש, 51 אותי. הייתי עין שמאל לא רואה, אין חוש ריח, אין חוש טעם. הייתי מאושפז עשרה חודשים וחצי". העצמאות שלי "אחרי הפציעה רציתי מאוד לחזור ולהצליח לצלם אירוע. איך שיצאתי מהבית חולים, אבא לקח אותי לצלם באירוע, לראות מה אני זוכר, וזכרתי הכול. איך מתפעלים ציוד ומה

ביד. יש לי פגיעה עצבית חמורה, נכות ביד שמאל, בכתף שמאל". העצמאות שלי "אני עדיין בשיקום ועכשיו אני כבר מתפקד. אני הלכתי נגד מה שהרופאים והרופאות אמרו לי, והחוצפה שלי הועילה. אמרו לי שלא מעלות ביד, 60 אוכל להגיע ליותר מטווח של והיום אני עושה שכיבות שמיכה ומתח. אני לילדים ולנוער באשקלון, ISO מנהל את מכון ומוביל בני נוער בהכנה לצבא במועצה אזורית לכיש. בכל פעם שנתנו לי תרגול, עשיתי קצת מעבר. בחודשים הראשונים, עבור העצמאות שלי, הייתי מנקה ומסדר את הבית עם יד אחת ומדי פעם נתתי גם ליד הפצועה לעבוד. לאט לאט צברתי ביטחון עם הגוף שלי, כי אחרי שהגוף חווה טראומה כמו לחטוף כדור, הוא מפסיק לסמוך על המרחב וכל דבר נחווה כסכנה. לא יכולתי לפתוח מגירה ולהוציא מזלג, ואחרי שנה כבר התאמנתי על להוציא כוס מים מהמגירה. אתה מוציא כוס ואתה עם חיוך של משוגע. אני לא הייתי מוכן להיות רגיל, אמרתי אני רוצה הוראות היצרן, לחזור למה שהייתי. נכון, הזמן עושה את שלו בהרבה היבטים, אבל בהיבט של התפקוד צריך עקביות וצריך לעשות את ההשתדלות, את המקסימום של המקסימום, ואפילו קצת מעל, כדי להתקדם. נקודת הפתיחה שלנו | כפצועים נמוכה יותר, אבל אנחנו יכולים להגיע לדברים מטורפים". ←

עושים. להחזיק את המצלמה היה חלומי. אני עבדתי בצפת שנים, כל המלצרים, העובדים באולמות, אני מכיר את כולם ומחובר אליהם מאוד. אבא שלי הוא אלפונסו הצלם וכולם קוראים לי 'הבן של אלפונסו'. אחרי הפציעה פתחתי דף פייסבוק, 'כחלוני הצחקות', אלף חברים, ואני משתף בו בדיחות. 16 עם שנה ועד המלחמה עבדתי 22 אני גר לבד בקפיטריה של אצטדיון סמי עופר. לדעתי הכי חשוב להאמין בעצמך. אין להגיד 'לא יכול'. צריך להגיד 'אני יכול ובגדול'. עובדה שאני מצליח".

"אני רוצה הוראות היצרן" עומרי סלהוב , גר במושב יד נתן 22 בן הפציעה שלי

, בשכונת רימאל בעזה, 2023 בדצמבר 3- "ב נפצעתי בהיתקלות מטווח אפס. מחבלים נכנסו לבית שהיינו בו, אני ועוד שני חברים בהנדסה קרבית, שניהם נהרגו 601 מגדוד במקום - בן זוסמן ובנימין יהושע נידהם. אני חטפתי כדור בחזה וכדור בכתף שמאל, נפלתי לרצפה, הצלחתי לקום, להחזיר אש, אחד המחבלים נהרג, הצלחתי לצאת מהבית, ופינו אותי לבית חולים. התחלתי שיקום ארוך מאוד, כדי להחזיר את התפקוד

תשפ״ו 2026 מרץ-אפריל הלוחם | 22