304_Halochem_app

First page 1 Next page Last page

Animated publication

304 גיליון | מופץ לנכי צה״ל

מדור בריאות מיוחד פרופ' חרותי 27 עמוד

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט | ביטאון ארגון נכי צה״ל

שנה טובה

22 16

הכדור הוא יכול פצועים משתקמים באימוני כדורסל סערת נפש השיקום הנפשי על פרשת דרכים. רב-שיח

עכשיו אנחנו 10 עמוד | התוכניות לשיקום נשים פצועות גדלות ומשתכללות

תוכן

מנכ"ל ועורך אחראי צור עופר עורכת שלומית לולה נחמה עיצוב גרפי

2025 יולי-אוגוסט | 304 גיליון

חגית מימון חברי מערכת

עו״ד עידן קלימן, שלומי אסרף, ארי ארבל, מיכה שוורץ, שמעון מלול, מיכאל שטיין

צילום השער שלומי יוסף צילומי התוכן

לי פלח, נגישות ישראל, יח״צ צור־טק עיתונות בע"מ מו"ל: כתובת המערכת 6342601 א' תל אביב-יפו 1 בר כוכבא 03-5623570 halochem@netvision.net.il מחלקת מודעות 054-6224455 תמר דניאל tamar.halochem@gmail.com

30 26

כל הזכויות שמורות ©

מדורים בקטנה 03

כתבות רק מה שאת אוהבת 10

אין המערכת אחראית לתוכן המודעות והן מתפרסמות באחריות המפרסם בלבד. אין בפרסום המודעות משום המלצה של ארגון נכי צה"ל, או בדיקה שעשה ביחס למידע המפורסם ולא תחול על הארגון כל אחריות בקשר עם המודעות ופרסומן. כל הידיעות המופיעות במדורים פרסומיים ובצרופות, הינן ידיעות יזומות על ידי החברות המפרסמות.

עדכונים וחדשות 04 מצלמים מהשטח 08

תוכנית עכשיו אני, המיועדת לנשים פצועות, מעניקה תמיכה הוליסטית לתהליך השיקום בטיפול 16 רב-שיח פסיכותרפיסטי בנושא השיקום הנפשי פוסט שבעה באוקטובר מתגלגלים 22 פרויקט כדורסל לחיים, בהובלת אפיק ניסים, מסייע בשיקום הפיזי והנפשי

נגישות ורגישות 26 העיקר הבריאות 27 זכויות ורווחה 28 חי בסרט 30 מעיין היצירה 32 פעילות מבצעית 33 קשה במדור, קל במטבח 34 אתנחתא של תרבות 35 שעשועי שכל 36

גיליון | מופץ לנכי צה״ל

מדור בריאות מיוחד חרותי פרופ עמוד

תשפ״ה יולי-אוגוסט | ביטאון ארגון נכי צה״ל

שנה טובה

הכדור הוא יכול פצועים משתקמים באימוני כדורסל סערת נפש השיקום הנפשי על פרשת דרכים. רב-שיח

עכשיו אנחנו עמוד התוכניות לשיקום נשים פצועות גדלות ומשתכללות

בקטנה | הלוחם

מדברים במספרים

בריאות הנפש בישראל. תמונת מצב התסמינים גואים ערך משרד מבקר המדינה סקר 2024 בחודש אפריל

מחסור חריף בכוח אדם פסיכיאטרים 1,449 בישראל 2022 נכון לסוף • בעלי תעודת מומחה. מהם נמצאים לפני גיל פרישה ונחשבים פעילים. 953 רק •

21% מהמשיבים דיווחו על תסמיני חרדה

32% מהמשיבים דיווחו על תסמיני דיכאון

34% מהמשיבים דיווחו על תסמיני פוסט טראומה

תושבים 100,000 מספר פסיכיאטרים לכל ישראל oecd ממוצע ניו זילנד 9.9 18.1

מהמשתתפים בסקר לא פנו לקבל טיפול. 90% • הסיבה השכיחה ביותר לאי-פנייה לטיפול, שאותה מהמשיבים, היא אורך התור לטיפול 38% ציינו בקופות החולים. מהאוכלוסייה קיבלו טיפול 0.6% בתקופת המשבר רק • נאות מהמערכת הציבורית.

נורבגיה

. 67 פסיכולוגים בעלי רישיון עד גיל 13,780 בישראל כ- • מהם פסיכולוגים מומחים במגוון תחומים. 9,443 פסיכולוגים פעילים. 5,500 בשירות הציבורי כ- •

16 עמוד | רב-שיח בנושא השיקום הנפשי

, ארגון הבריאות העולמי mako , אתר e-Med , "כלכליסט", אתר 7 מקורות: אתר החדשות דבר, ערוץ

עושים היסטוריה

שמונה חודשים אל תוך מלחמת השחרור, כיתת ,'48 יולי נשים מחטיבת יפתח מצטלמת לפני היציאה אל מבצע גי"ס: ראשי תיבות של החטיבות גבעתי, יפתח וסרגיי - כינויה של חטיבת הנגב. המטרה: לפרוץ את הדרך לנגב. הנשים נראות מוכנות לקרב; אוחזות ברובים בריטיים מסוג לי-אנפילד וסטן, אחת מהן נושאת אלונקה מקופלת וכמעט כולן חובשות קסדות. ישראל הצעירה ניסתה להיות שוויונית ככל האפשר כלפי נשים, ועל אף שנרשמו התקדמויות וגם נסיגות למכביר, מרחב ההזדמנויות 1948 לנשים עדיין אינו שווה. ובכל זאת, בין הלוחמות של נפרשים אותה אחווה ואותו רצון 2023 ללוחמות של תמים ומיוחד לתרום למדינה. בעקבות המלחמה האחרונה הצטרפו לארגון נכי צה"ל מאות נשים פצועות. הן יוצאות אל דרך השיקום הארוכה והארגון יהיה לצידן. צילום: עתידה עילם גרוס, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת

10 עמוד | כתבה בנושא שיקום נשים פצועות הביטחון, אוסף בית הפלמ"ח, אוצר התמונות 1948

3 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

עדכונים וחדשות | הלוחם

דבר היו"ר עו"ד עידן קלימן

צילום: ניר עמוס

אחיותיי ואחיי, חברות וחברי ארגון נכי צה"ל יקרים, שנה קשה ומורכבת עברה על כולנו. המלחמה עדיין נמשכת, ומסע השיקום של הפצועות והפצועים מתחדש מדי יום, בכל צעד קטן ובכל הישג גדול. בשנה האחרונה הצטרפו לארגון אלפי לוחמות ולוחמים צעירים שנפצעו בקרב והפכו לחלק בלתי נפרד ממשפחתנו הגדולה. אנו ממשיכים להיות בית חם ותומך גם לוותיקות ולוותיקים שבינינו, בערבות הדדית שהיא נשמת אפו של הארגון. בכל בית לוחם אני פוגש שוב ושוב רוח אדירה של אומץ, נחישות ואמונה. לצד הכאב, נולדת התקווה. התקווה מתחזקת בכל יד מושטת, מבט תומך ושותפות אמיתית בין חברים ותיקים לבין פצועות ופצועים חדשים. במלחמה האחרונה נפצעו נשים רבות, והארגון נערך לקלוט אותן. תוכנית "עכשיו אני" היא תוכנית המיועדת לפצועות ומציעה להן תמיכה הוליסטית בתהליך השיקום. בעקבות המלחמה מצטרפים גם רבים המתמודדים עם פוסט טראומה, ואנו משתפים פעולה עם מיטב המומחים והמומחיות בבריאות הנפש, כדי לספק פתרונות. אני מבקש להודות מעומק הלב לעובדות ולעובדי הארגון המסורים, היקרים שלנו. כולם יחד מאפשרים לנו להפוך חלום למציאות. אני שולח תנחומים למשפחות השכולות, מאחל רפואה שלמה לפצועות ולפצועים, ומתפלל לשובם המהיר של כל החטופים והחטופה. ליבנו איתם 48 ועם משפחותיהם. אני שולח חיזוק גדול לכל נשות ואנשי כוחות הביטחון, העושים לילות כימים למען ביטחונה של מדינת ישראל. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. מי ייתן והשנה הקרובה תהיה שנה של בריאות, ביטחון ושלום. לצוותים המקצועיים, לשותפים הרבים בארץ ובעולם ולתורמים

השדרה של יוסקה באירוע מרגש נחנכה שדרת יוסקה לוטנברג בבית הלוחם תל אביב

ה שדרה הראשית בבית הלוחם תל אביב נקראה על שמו של יוסקה לוטנברג. השדרה נמצאת בליבו של הבית, באזור הנעים ועתיר הצמחייה שבין הבריכה לבניין , הוא ממייסדי 1929 הראשי. לוטנברג, יליד ארגון נכי צה"ל והיה המנהל הראשון של 2000 עד 1986 בית הלוחם תל אביב. בשנים כיהן כיו"ר הארגון. הוא אב שכול ממלחמת

יום כיפור, שימש יו"ר סניף תל אביב בארגון יד לבנים והיה ממקימי מוזיאון הפלמ"ח. לוטנברג תרם תרומה מכרעת להקמת בית הלוחם ולפיתוחו, ובעשייה ציבורית רבת שנים עיצב את דמות הארגון ואת ערכי השיקום, האחווה והרעות ההדדית. בטקס החגיגי השתתפו חברים, בני משפחה, ועובדות ועובדים מהארגון ומבית הלוחם.

מסתדרים גם בדרום מאות פקדו את יום הסידורים בבית הלוחם באר שבע

באוגוסט התקיים בבית הלוחם באר שבע הפנינג ויום סידורים למיצוי זכויות. ביום 6- ב השתתפו נציגים רבים של גופים ומוסדות ממשלתיים: אגף השיקום ויחידת ההכרה, ביטוח לאומי, מס הכנסה, משרד הפנים ועוד. מאות חברים הגיעו כדי לקבל מידע פרטני ונהנו עם בני המשפחות מהפנינג עם מתנפחים לילדים, דוכני מכירה, הופעה של אסף אשתר ופעילויות ספורט. "המשוב מהחברות והחברים על היוזמה היה חם וחיובי", אמרה מאיה יעקב, יו"ר צילום: פרדי ברמי ארגון באר שבע והנגב, "נשקול לאמץ יוזמה זו כמסורת לשנים הבאות". פיזיו ירושלמי לאחר שיפוצים ושדרוג של העיצוב, נפתח מכון הפיזיותרפיה המחודש בבית הלוחם ירושלים. המכון מעניק גם טיפולי ריפוי בעיסוק. צוות מקצועי ותומך מתאים אישית 052-4221914 : וואטסאפ לקביעת תורים את הטיפולים ללוחמים וללוחמות.

שלכם, עידן

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 4

דבר מ״מ היו״ר רפי כהן צמח

חברות וחברים יקרים, בימים אלו, של חשבון נפש, אנו נושאים בליבנו יותר מתמיד את השליחות הגדולה שלנו: ללוות ולחזק כל אחת ואחד מכם ולתמוך בכם. אנו דואגים לזכויות ולהכרה, ופועלים למען חברה צודקת יותר. אנו בארגון ממשיכים ביתר שאת לדאוג לרווחתכם ולשיקומכם, הן בבתי הלוחם הן בחזרה לשגרה בחיי היומיום. כולי תפילה לשובם של החטופים והחטופה, החיים לשיקום והחללים לקבר ישראל. אני מחזק את המשפחות ומייחל להחלמתם של הפצועות והפצועים.

הקצפת של הכדורסל באימון מיוחד נפגשו שחקני נבחרת ישראל בכדורסל עם פצועי חרבות ברזל

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. שנה טובה,

על רקע המורכבות הלוגיסטית שיצר מבצע עם כלביא יצאה משלחת ילדי האומץ למחנה הקיץ בקנדה. הודות לשיתוף הפעולה ארוך השנים בין ארגון נכי צה"ל לבין אגודת הידידים בית הלוחם קנדה יצאו , בנים 14- ו 13 ילדות וילדים בגיל 55 לנסיעה ובנות ללוחמים וללוחמות שנפצעו. במחנות הקיץ באונטריו, בלב הטבע הקנדי, סמוך לאגמים יפהפיים, נהנו הילדים מספורט ימי, סדנאות יצירה, ניווטים, מסיבות, שיחות עומק וחברויות חדשות עם בני גילם מישראל ומקהילות יהודיות מקומיות. המשלחת היא ביטוי למחויבות העמוקה של ארגון נכי צה"ל צילום: ארגון נכי צה"ל כלפי דור ההמשך. א יגוד הכדורסל וארגון נכי צה"ל החליטו לקיים אימון מיוחד שבו נפגשו שחקני נבחרת ישראל בכדורסל עם פצועים ממלחמת חרבות ברזל. אפיק ניסים, מנכ"ל עמותת מסירה מנצחת ומנהל פרויקט כדורסל לחיים בארגון (ראו כתבה בעמוד ), מספר: "חשבנו שיהיה נכון לעשות 22 פעילות למען החבר'ה שנלחמו והקריבו למען עם ישראל. אלו חבר'ה שאוהבים כדורסל, ומשחקים על כיסאות גלגלים,

וחיברנו אותם לקצפת של הכדורסל, לנבחרת ישראל". באימון המיוחד אירחה נבחרת ישראל את הפצועים ושחקני הכדורסל המקצוענים התיישבו על כיסאות גלגלים למשחק משותף, מאתגר ומהנה. השתתפו כל סגל שחקני נבחרת ישראל : דני אבדיה, תומר גינת, 2025 יורובאסקט ים מדר, רומן סורקין, בר טימור, גיא פלטין, איתן בורג, יובל זוסמן, רפי מנקו, נמרוד לוי, איתי שגב, קאדין קרינגטון.

רפי כהן צמח

קיץ של תקווה וחוויה דנה פנחסוב | משלחת ילדי האומץ יצאה למחנה קיץ בקנדה

אורזים אהבה לראש השנה

בסוף אוגוסט הגיעו חברות וחברי קבוצת אחיעד ירושלים אל המרכז הלוגיסטי של ארגון לתת, כדי לארוז סלי מזון לחג. בשיתוף מערך הנפגעים בצה"ל ומתנדבות ומתנדבים מחברת פייבר, ארזו כאלפיים חבילות שיחולקו לפני חגי תשרי לחברות וחברי הארגון הזקוקים לסיוע. השותפות בין אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל לבין חברות עסקיות במשק וארגון לתת היא מסורת המוכיחה עד כמה אחדות וערבות הדדית צילום: ארגון נכי צה"ל מגדילות את כוחנו.

5 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

עדכונים וחדשות | הלוחם משולחנות יושבי ראש המחוזות

האזורית מטה יהודה. בקרוב תחל לפעול בבית הלוחם עמדה ייעודית לסיוע טכני בהעלאת טפסים לאזור האישי. אפשר להתעדכן באירועים ובפעילויות דרך האפליקציה הארגונית והוואטסאפ המחוזי. לאחרונה נדרשנו להתמודד עם מקרים חריגים של אלימות במשרדי המחוז ובבית הלוחם, מקרים נדירים המטלטלים את כולנו. הנושא מטופל בנחישות וברגישות ואנו מחויבים לשמור על מרחב בטוח ומכבד. בפתחה של השנה העברית החדשה אני מבקשת לאחל שתהא זו שנה של שקט פנימי וחיצוני, של צמיחה אישית, חוסן קהילתי וערבות הדדית.

מחוז תל אביב-יפו והמרכז קובי יצחק

חברות וחברים יקרים, לאחרונה קיימנו ימי היכרות לפצועי חרבות ברזל, אירחנו את ונשים של פצועים, וקיימנו פגישות מיצוי זכויות 5 פצועי חטיבה לחיילים בודדים פצועים. המחוז ממשיך בשגרת הביקורים בבתי החולים, ובכל פעם אנו נדהמים מחדש מכוח הרצון של הגיבורים המבקשים להשתקם ולחזור לשגרה. בחלוף חופשת הקיץ, פנינו אל ימי הסליחות, המבשרים על פתחה של שנת התשפ"ו. לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה, אני מאחל לכם ולבני משפחותיכם שנה טובה, ברוכה ומתוקה, שנה של התחדשות ופריחה, נחת ובריאות, אושר והצלחה. אני מחזק את ידי כוחות הביטחון ומאחל שיבצעו את עבודתם הקדושה וישובו בשלום. אני מבקש גם לברך את הפצועות והפצועים שלנו ברפואה שלמה, ולנחם את המשפחות השכולות שאיבדו את היקר מכל. נתפלל כי החטופים והחטופה ישובו אל בתיהם במהרה.

מחוז באר שבע והנגב מאיה יעקב

חברות וחברים יקרים, את פתיחת הקיץ ציינו באירוע מחוזי חגיגי בבית הלוחם שבו הופיעו גדולי הזמר הים תיכוני. בהרמת כוסית לראש השנה הופיע הפרויקט של רביבו ונכחו יו"ר הארגון, עו"ד עידן קלימן, ומנכ"ל באוגוסט 6- הארגון. בפריפריה התקיימו הרמות כוסית נוספות. ב התקיים אירוע מחוזי חשוב: הפנינג ויום סידורים למיצוי זכויות שבו השתתפו נציגים מגופים וממוסדות ממשלתיים (ראו ידיעה ). בפתחה של השנה החדשה, הבאה עלינו לטובה, אני 4 בעמוד רוצה לאחל לנו כמדינה שנת אחדות, אחוות אחים ואהבת חינם. שנדע ימים טובים יותר, שכל חיילינו יחזרו בשלום, הפצועות והפצועים יחלימו במהרה והחטופים יחזרו לביתם. לכם, חברותיי וחבריי, ולבני ביתכם, אאחל שנה טובה, שנת בריאות, שלווה ואושר. בית הלוחם ומשרדי המחוז ימשיכו לעמוד לרשותכם ולהעניק את המעטפת המחבקת והמיטבית למען שיקומכם.

מחוז שפלה שלומי אסרף

חברות וחברים יקרים, בפרוס עלינו שנה חדשה, אני מבקש לברך אתכם ואת בני משפחותיכם בשנה טובה ומתוקה. כולנו תקווה כי בשנה זו משפחת נכי צה"ל לא תגדל, ואנו כמחוז נמשיך לעשות כל שבידנו על מנת לסייע לחברים ככל האפשר, כפי שאנו עושים שנים רבות. אני מאחל שתהא זו שנה של תקווה, בריאות, כוח וחוסן, ושתמשיך ההערכה וההוקרה על תרומתכם והקרבתכם. נתפלל כולנו לשובם של חיילינו הגיבורים בריאים ושלמים לביתם. שכל החטופים ישובו לחיק משפחתם במהרה. בשורות טובות לכולנו.

מחוז חיפה והצפון איתן מטמון

חברות וחברים יקרים, בצל המלחמה שאינה מסתיימת ובתחושה קשה בשל החטופים המוחזקים בידי טרוריסטים אכזריים, מחוז חיפה והצפון ממשיך לקלוט פצועות ופצועים רבים ממלחמת חרבות ברזל. אנו עוטפים אותן ואותם באהבה בבית הלוחם ובשלוחות המחוז. בימים אלו מתקיימים מפגשים לנשים הנשואות לפצועי צה"ל וסדנאות להלומות קרב בים. בתחילת ספטמבר יוצאת משלחת לאמסטרדם המורכבת בעיקר מדרוזים ובדואים. קיימנו ימי סידורים עבור פצועי חרבות ברזל בשיתוף אגף השיקום, ימי כיף ואירועים, וביקורי המשפחות לגיל השלישי צוברים תאוצה. אנחנו ממשיכים בחלוקת קלנועיות למען חברינו ונמשיך להתמקד בגיל הביניים. בקרוב נפתח סדנת עתודה למנהיגות צעירה למחוז ולארגון. נרכין ראש לזכר חללי צה"ל וכוחות הביטחון. אנו מחכים לשובם של כל החטופים ואנו מצדיעים לצה"ל העומד איתן בפני האתגרים הרבים.

מחוז ירושלים דנה פנחסוב

חברות וחברים יקרים, החודשים האחרונים במחוז ירושלים עמוסים בעשייה, שיתופי פעולה חדשים וחיזוק הקשר עם הקהילה. לאחרונה ציינו רגעים מרגשים באירוע "עולים לכיתה א'" שנערך בקיפצובה לכבוד ילדיהם של חברי המחוז, מסורת המבטאת את המחויבות שלנו ללוות את המשפחות גם בתחנות החיים האישיות, ברגעים הקטנים והגדולים. אנחנו מרחיבים את שיתופי הפעולה שלנו עם מועצת מבשרת ציון ובקרוב יחל שיתוף פעולה עם המועצה

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 6

נזכור אותם הלכו לעולמם

יהי זכרם ברוך

פנייה ישירה בוואטסאפ לארגון

משרדי המחוזות 052-7738793 | תל אביב-יפו והמרכז 052-3086656 | חיפה והצפון 052-6927039 | באר שבע והנגב

052-7745204 | שפלה 052-5289297 | ירושלים

בתי הלוחם ובית קיי תל אביב

052-2798059 פיזיותרפיה | 052-6069105 הידרותרפיה 052-3392611 מכונים אלטרנטיביים | 052-8666851 מזכירות הבית חיפה 052-2529768 פיזיותרפיה | 052-7477003 הידרותרפיה 054-9055621 חברים | 053-3651561 ספורט | 053-3651571 תרבות באר שבע 052-2967283 חברים ירושלים 052-4221914 פיזיותרפיה | 052-7815558 הידרותרפיה 052-4014469 חברים | 052-4075244 ספורט | 054-2550011 תרבות בית קיי 052-2948920 הידרותרפיה ופיזיותרפיה

7 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

מצלמים מהשטח | הלוחם לרקוד ולנפוש מופע קיץ ברעננה ונופש משפחות צעירים פלוס

עומר אדם פותח את הקיץ אירוע פתיחת הקיץ של ארגון נכי צה"ל ביולי באמפי פארק רעננה. 19- התקיים ב חוגגות וחוגגים נהנו מכיבוד עשיר, 5,000 די.ג'יי, ומופע של הלהקה בקצב המזרח מחיל החינוך. גולת הכותרת של הערב הייתה מופע של הזמר עומר אדם. באירוע נכח שר הביטחון, ישראל כ"ץ. לפני המופע אמר יו"ר הארגון, עו"ד עידן קלימן: "הערב הזה הוא הזדמנות לעצור לרגע ולנשום יחד. יש משהו מרפא ברגע הזה שבו כולנו יחד, צילום: ניר עמוס פשוט בני אדם".

בטן גב בטבריה בפעם הראשונה התקיים נופש למשפחות צעירים פלוס, משפחות של פצועות ופצועים מגיל ארבעים עד שישים. כמאה משפחות התארחו במלון קיסר בטבריה ביולי ונהנו משפע אטרקציות 19- ל 17 בין ופעילויות. המשתתפים התרגשו מהיוזמה ומההתאמה המדויקת של התכנים לצרכים. בארגון מתכננים פעילויות נוספות לשכבת צילום: ארגון נכי צה"ל צעירים פלוס.

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 8

לחברות וחברי ארגון נכי צה״ל ובני משפחותיהם שנה טובה מייחלים לשובם של החטופים והחטופה ארגון נכי צה״ל וביטאון ״הלוחם״

משתתפות המחזור השלישי של עכשיו אני. מימין: מאיה דסיאטניק, שירן מדר, ליזה לאזאר

תוכנית עכשיו אני תומכת בשיקומן של נשים פצועות. מייעוץ כלכלי ועד אמבטיות קרח, הקבוצה מחזקת את הפצועות ועוטפת אותן כמו משפחה שלומי יוסף צילום | שלומית לולה נחמה מאת כמה טוב שבאתן לבית הלוחם

ה כול התחיל במשאלת לב. "לפני כמעט ארבע שנים", מספרת מי-גל אבינועם, "היה לי חלום שיום אחד יהיה לגיטימי לראות ערימה של פצועות על הדשא בבית הלוחם. בעזרתה של דנה פנחסוב, שותפתי לפרויקט, הגעתי לפגישה עם עידן, יו"ר הארגון, ויצאנו לדרך". בצילומים לכתבה נאספו משתתפות תוכנית עכשיו אני מחוץ לבית הלוחם והסתדרו לצילום קבוצתי מחויך ונרגש. "התמונה של כולן עומדות יחד הגשימה לי את שנה, כשאני נפצעתי, לא 25 החלום", אומרת אבינועם. "לפני הייתה מסגרת לנשים. אנחנו היינו מסתובבות בבית הלוחם בודדות וזרות. אף פעם לא הרגשתי שיש לי בית או מקום שאני יכולה להיות חלק ממנו. היום אנחנו קהילה והנוכחות שלנו מתחזקת". תוכנית עכשיו אני, תוכנית לשיקום נשים פצועות, החלה לפעול לפני שלוש שנים ובימים אלו מסתיים המחזור פצועות. מי-גל אבינועם, 22 השלישי שלה שבו השתתפו , אימא לשלושה בנים, נפצעה 44 יזמת ומנהלת התוכנית, בת באינתיפאדת אל-אקצא מבקבוק תבערה. 2000 באוקטובר היא גרה באבן יהודה, סגנית ראש עיריית אבן יהודה ונעזרת בכלב שירות. "אני פצועת צה"ל, חברת ועד מנהל בארגון ומנהלת את התוכנית בהתנדבות", מתארת אבינועם, "דנה פנחסוב ואני הקמנו את התוכנית מתוך חלום וחזון. הניסיון שלנו כפצועות עזר להגדיר את הצרכים והמענים החסרים. לשמחתי הרבה, יו"ר הארגון ומנכ"ל הארגון הרימו את הכפפה והפרויקט יצא לדרך. ברגע שהקהילה גדלה, קיבלתי

עזרה בניהול וכיום עובדות איתי שרון רוזנפלד, מנהלת תוכן ואדמיניסטרציה מטעם בית הלוחם תל אביב, ומיכל אביטל שהיא מנהלת חברתית ובוגרת המחזור השני של התוכנית". איך תגדירי את המטרות והיעדים של פרויקט עכשיו אני? "עכשיו אני היא תוכנית תומכת טיפול. המטרה היא לתת מענים חברתיים ומענים של התפתחות אישית, במקביל לשיקום האישי של כל משתתפת. אנחנו מוודאים שכל משתתפת נמצאת בתהליך טיפולי ושיקומי וזמינה רגשית ונפשית לעבור תהליך נוסף. התוכנית היא מערך תומך לשיקום והיא מתמקדת בהיבטים חברתיים ובטיפוח העצמאות של כל משתתפת". קהילה של נשים איזה סל פעילויות מציעה התוכנית? "לצד פעילויות כמו טיולים, סדנאות בישול, סדנת כתיבה, התוכנית מעניקה כלים מעשיים לחיים. המשתתפות קיבלו עשר שעות של ייעוץ כלכלי מטעם נותני החסות לתוכנית, הבנק הבינלאומי הראשון. קיבלנו תכנים של הארגון בנושא מיצוי זכויות ובנושא תעסוקה ולימודים. הייתה סדנה על דימוי גוף ומיניות. יצאנו ליומיים של טיול שארגנה חברת סמלת, שתורמת לתוכנית. הפצועות השתתפו בטיול ג'יפים, אמבטיית קרח, מדיטציה, סדנת נשימות, עיסויים רפואיים, וסדנת אימפרוביזציה. לסיום המחזור יצאנו לטיול של יומיים באזור צפת. לצד יוגה, ←

11 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

כמה טוב שבאתן לבית הלוחם | הלוחם

"פצועות שהתמודדו עם פוסט שרון רוזנפלד: טראומה מורכבת והיה להן קשה להוציא מילה, עומדות היום גאות וזקופות ומספרות את הסיפור שלהן. לדעתי השינוי מטורף"

"עד היום פצועות לא קיבלו מי-גל אבינועם: מענים תואמי מגדר, ובייחוד פצועות ממערך הלחימה. אף אחת לא מבינה את הצרכים של פצועה כמו הפצועות עצמן"

הארגון. אף אחת לא מבינה את הצרכים של פצועה כמו הפצועות עצמן". להגיע הביתה מה מאפיין את המחזור השלישי של תוכנית עכשיו אני? "לעומת מחזורים קודמים, במחזור השלישי משתתפות פצועות צעירות יותר, ויש בו פצועות ממלחמת חרבות ברזל. לדעתנו יש בגיל הצעיר יתרון. הנשים הצעירות התחברו ויש ביניהן העצמה גדולה. אם פוגשים את הפציעה בשלבים מוקדמים יותר, הפתיחות לעבור תהליך היא שונה, וכיף לראות את זה. יש בקבוצה גיבוש יוצא דופן והחיבור נוצר ממש מההתחלה". שרון רוזנפלד, מנהלת התוכנית מטעם

ייפתחו מחזורים בכל מחוזות הארגון". באיזה אופן כמות הפצועות הגדולה תשנה את מערכי השיקום? "עד היום פצועות לא קיבלו מענים תואמי מגדר, ובייחוד פצועות ממערך הלחימה. כיום יש מגמה חיובית בארגון בכל הקשור לנשים. יש שתי יושבות ראש מחוזות, מאיה יעקב בבאר שבע ודנה פנחסוב בירושלים. לפני חודשיים נוספה עוד חברה לוועד המנהל. חשוב להכניס נשים להליכי קבלת החלטות משום שאם לא נהיה שם, הצרכים שלנו לא יישמעו והזכויות שלנו לא יתממשו. מתוך החזון הזה אנחנו גם משלבות את בוגרות התוכנית בניהול של המחזורים הבאים, כדי שהן ייתנו חזרה לקהילה שהן חלק ממנה וגם יצמחו להיות עתודה ניהולית בסביבת

קריוקי ופעילויות גוף ונפש, הטיול חיזק את הקשרים החברתיים ויצר תחושת שייכות. כולנו למדנו איך להפיג תחושות של בדידות והמסע המשותף העניק לנו כוח ותמיכה". מה אתן מתכננות לפרויקט בהמשך? "בשנה הבאה ייפתחו שלושה מחזורים במקביל. המחזור הרביעי והחמישי של התוכנית, ולצידו מחזור קהילת עכשיו אני, שיכלול את בוגרות התוכנית מהמחזור הראשון, השני והשלישי. תהיה לקהילה קבוצת וואטסאפ וגם אירועים ופעילויות. כל מחזור שמסיים יתחבר לתוך הקהילה, ומטרת-העל שלנו היא להרחיב את קהילת הנשים בארגון ולתת לה מענים תואמי מגדר. בשל מלחמת חרבות ברזל יש תוספת ניכרת למספר הפצועות ולפיכך סביר שבהמשך

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 12

בית הלוחם, מוסיפה: "במחזור הזה הנשים . אני קוראת 25 , ממוצע גיל של 35 עד 21 מגיל להן ילדות. אנחנו לא מורגלים לראות ילדות פצועות, תמיד אלו היו חיילים גברים. הקבוצה הזאת מתאימה לנשים ואנחנו נוגעות בנושאים שאי אפשר לדבר עליהם בקבוצה עם גברים. דימוי גוף, ביטחון עצמי, אינטימיות, גם ענייני פוריות". איזה שינוי או תהליך אתן רואות בקרב משתתפות הקבוצה? "היו פצועות שהגיעו שרון רוזנפלד: עדינות וביישניות, והיום אני נפעמת מההשתלבות שלהן. פצועות שהתמודדו עם פוסט טראומה מורכבת והיה להן קשה להוציא מילה מהפה, היום עומדות גאות וזקופות ומספרות את הסיפור שלהן. לדעתי השינוי מטורף. משתתפות הבינו שהן רוצות ללמוד, לעבוד, הביטחון העצמי התחזק. הן לא היו יוצאות מהבית, החברות שלהן לא הבינו מה עובר עליהן, ופתאום הן כן יוצאות, פוגשות חברות". "הלב של האירוע פה מי-גל אבינועם: הוא היותן בקבוצת השוות ואין לזה שום תחליף. זה מקום שבו כל אחת מרגישה נוח, הן מרגישות שיש להן שותפות והן יכולות לומר דברים שהן לא אומרות במקומות אחרים. המחזורים מתחלפים, סגנון הפצועות משתנה, טווח הגילים משתנה, אבל התחושה של להגיע הביתה ולהרגיש כמו משפחה משותפת לכולן".

ליזה לאזאר: "בקבוצה שלנו, עם נשים שעברו אותו דבר, אני לא צריכה לשים את המסכה. כשיש לי ניתוק, אני צוחקת על זה, כולנו צוחקות ועוברים הלאה"

אחוז לאפס" 300- "מ ליזה לאזאר , גרה ברמת גן 35 בת שירתה בתפקיד צלפית בקרקל נשמטה הקרקע

אחד והקצב שלו. פניתי למשרד הביטחון וביקשתי עזרה. החוויה מולם הייתה תקינה, הם הרי יודעים מה עשיתי בצבא, ולפני שנה וחצי קיבלתי הכרה". הקבוצה היא סוג של טיפול "הקבוצה של עכשיו אני גורמת לך להבין שאת לא לבד ולהגדיל את המעגל הבטוח שלך. אם הטיפול הכי טוב זה לשבת לדבר עם חבר שמבין אותך, הקבוצות האלה הן סוג של טיפול. צריכים כמה שיותר קבוצות כאלה, כי זה מקום שאת יכולה להיות את, בלי שום מסכה, כמו בית. בתור פוסט טראומטית, יש לי הרבה ניתוקים תוך כדי דיבור. בזמן שיחה יכול להגיע ניתוק כי אולי משהו הזכיר לי אירוע מהעבר. אני מתנתקת. מול בן אדם שלא יודע מה אני עוברת, אני מרגישה מבוכה. דיברנו חצי שעה ואין לי מושג על מה דיברנו. לבן אדם שלא מכיר

את צריכה להסביר או לנסות להסתיר. בקבוצה שלנו, עם נשים שמזדהות איתי או עברו אותו דבר, אני לא צריכה לשים את המסכה. כשיש לי ניתוק, אני צוחקת על זה, כולנו צוחקות ועוברים הלאה". נפש היא כמו שריר "בתור פוסט טראומטית קשה לי לצאת מהבית. ברגע שיש לי קבוצה, הרבה יותר קל לצאת, כי אני מרגישה לא לבד וכאילו יש לי מגן אנושי. נפש היא כמו שריר, צריך לעבוד איתה, כל הזמן לטפח אותה. גם אם אני רוצה להסתגר, אם אני יודעת שיש לי קבוצה, אני אצא. היה לנו טיול ג'יפים באזור ים המלח. בשביל מי שמסתגרים בבית, להישאר לישון בחוץ, באוהלים, זאת הייתה אחת החוויות המדהימות. בכלל, לגרום לי לצאת מהבית זה דבר מדהים. אני אישית שנתיים וחצי לא יצאתי מהבית

"הייתי לוחמת בקרקל, צלפית. שירתי במשך חמש שנים וחצי ואת התפקיד שלי בצבא סיימתי בדרגת סרן. עוד חמש שנים שירתי במילואים ובעצם השתתפתי בכל המלחמות .2020 עד 2009 והמבצעים שהיו משנת באזרחות למדתי אדריכלות ועיצוב והייתי עצמאית, קבלנית בנייה באזור מודיעין. לא נפצעתי באירוע יחיד, אלא בעקבות כל האירועים שקרו לי במשך השנים התפרצה . אחרי 2020 אצלי פוסט טראומה בשנת שהפוסט טראומה התפרצה, נשמטה לי הקרקע מתחת לרגליים. את לא יכולה אחוז ירדתי 300 בכלל לתפקד. מתפקוד של לאפס. מהרגע שזה דפק בדלת, החיים שלי התפרקו. עד שהבנתי שאני חייבת לטפל עברו שנתיים, כי זה נכנס לחיים בבום אבל ההבנה מול הדבר הזה היא בהדרגה. כל

←

13 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

כמה טוב שבאתן לבית הלוחם | הלוחם

ויש לי חברות שלא יצאו מהבית עשר שנים. אני עוד מקרה קליל, אפשר לומר. או שאולי תפסתי את עצמי מהר יותר. הקבוצה הזאת היא מקום בטוח לבנות לוחמות, בנות נכות צה"ל, ואני ממליצה לכל הפצועות ללכת לקבוצה כזאת. התוכנית עושה טוב, מכניסה אוויר לריאות. כל שבוע חיכיתי ליום רביעי, לפגוש את כולן, להשתחרר, לצחוק קצת. ידעתי שיש לי יום קבוע שהוא יום שלי, ואני יכולה להיות בו אני". "ללמוד ללכת מההתחלה" שירן מדר , גרה בפתח תקווה 25 בת , אריות הירדן 41 שירתה כמפקדת לוחמת בגדוד ממשיכה בשיקום , אריות הירדן, הלוחמה היא 41 "בגדוד מעורבת, גברים ונשים. הייתי מפקדת לפני במאי 5- קורס קצונה ונפצעתי ברגליים ב , במהלך פעילות מבצעית במחסום 2020 גיתית, ליד מעלה אפרים. פינו אותי במסוק להדסה עין כרם. המון זמן נעזרתי בכיסא גלגלים והייתי צריכה ממש ללמוד ללכת מההתחלה. הגוף שכח את התנועה ושכח איך לתת פקודה לרגליים. הייתי בשיקום ארוך בהדסה עין כרם ובבית לוינשטיין באשפוז יום במשך שנה. גם עכשיו אני ממשיכה בשיקום. פיזיותרפיה, חדר כושר, בריכה, פסיכולוגית. שיחקתי טניס בעמידה עשר שנים לפני שנפצעתי, ולפני שלוש שנים התחלתי לשחק טניס כיסאות גלגלים. אני משתתפת בתחרויות בינלאומיות והיום אני יוצאת לטורניר של עשרה ימים בליטא. אני עדיין לא יכולה ללכת מרחקים ארוכים בלי קביים, ובטיסה למשל אני צריכה להיעזר בכיסא גלגלים". הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי "אחרי שנפצעתי הייתי בערך שנה בבית. כאחת שהייתה רגילה להיות יום יום בתפקיד ולעשות דברים, היה לי קשה. המצב הנפשי שלי לא היה במיטבו ולקח זמן עד שהחלטתי להתקדם. חיפשתי משהו שיעסיק אותי ומצאתי את האמת בלימודי משפטים. היום אני בשנה רביעית במכללה למנהל וגם משמשת עוזרת הוראה. אני מתחברת למקצוע הזה ואוהבת ללמוד. על התוכנית שמעתי מחברות שלי שנרשמו והמליצו. היה לי קשה עם זה, משום שהיום שלי עמוס, ובהתחלה חשבתי שלא בא לי סתם עוד קבוצת תמיכה שתבזבז לי את הזמן. אבל אחרי שנרשמתי הבנתי כמה טעיתי. היום אני יודעת שזה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי. בקבוצה של בנות

שירן מדר: "כאן לא צריך להוכיח, לא צריך להסביר ולא שואלים שאלות. כל אחת עוברת את הפציעה בצורה קצת שונה, ואני מקבלת נקודת מבט אחרת"

אני לא בן אדם שבוכה, אבל הנה. זה משהו שאני אזכור לנצח, ההרגשה שעוטפים אותי ושמבינים. לכל הפצועות החדשות אני אומרת לא לחשוב פעמיים, ואם יש להן את האפשרות, להגיע. זאת תהיה המתנה הכי גדולה שהן יכולות לתת לעצמן". "אני לא מתה כאן היום" מאיה דסיאטניק , גרה בפתח תקווה 21 בת שירתה בתפקיד תצפיתנית במוצב נחל עוז ראיתי והכרזתי בעצמי "בשבעה באוקטובר סגרתי שבת ובשש וחצי בבוקר הייתי במשמרת. ראיתי והכרזתי גם בעצמי איך המחבלים נכנסים לארץ, חוצים את הגדרות ומגיעים לתוך היישובים. הגזרה שלי הייתה כפר עזה, שדרות ומפלסים, וכל מה שעניין אותי היה

כולן פתאום רואות שהן לא לבד ומרגישות שמישהו תומך בהן. כאן לא צריך להוכיח, לא צריך להסביר ולא שואלים שאלות. כל אחת עוברת את הפציעה בצורה קצת שונה, ואני מקבלת נקודת מבט אחרת". להרגיש שהכול בסדר "בנות שנפצעו לאחרונה מסתכלות עליי בתור מישהי שכבר עברה את מה שהן עוברות בשיקום. רק זה שהן שואלות אותי ונעזרות בי, עושה לי טוב. לא שאני צריכה לחזק מישהי, אבל בכל זאת אני יוצאת מחוזקת. השיח הזה גם מוציא ממני הרבה דברים שלא דיברתי עליהם אף פעם. לא בשיקום שלי, לא עם הפסיכולוגית ולא עם החברים שלי מהבית. יוצא לי לעשות דברים שלא עשיתי בעבר. הייתה לנו פעילות של אמבטיית קרח. בעבר ניסיתי לעשות את זה ולא הצלחתי. היה לי קשה בגלל הצלקות והכאבים והפריע לי שכולם עשו ורק אני לא. הפעם, עם הקבוצה, פשוט עשיתי את זה ונכנסתי. עלו לי דמעות וכולן חיבקו אותי.

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 14

"אם מאיה דסיאטניק: אני אנסה להתחיל להסביר עד כמה לדעתי חשובה הקהילה בשיקום, אני אסיים רק מחר"

כמה ימים גיליתי שיש מישהי שנחלצה מהמיגונית וגם זיהיתי את החברות שלי, קרינה ודניאלה, בסרטון החטיפה. השיקום היה קשה. לא הרשיתי לעצמי להשתקם או להמשיך הלאה. לא שאפשר באמת להמשיך הלאה אחרי אירוע כזה, אבל אפשר לחיות לצד זה, ואני לא הצלחתי. לא הצלחתי לתכנן טיולים או לימודים. שום דבר. חזרתי לצבא לעוד חמישה חודשים והשתחררתי עם שירות מלא. ביום שהחברות שלי חזרו הייתי במשלחת הסברה בארצות הברית, עשיתי הרצאות עליהן. הייתי בקצה העולם והייתי חייבת לישון לפני ההרצאה. העירו אותי לראות את השחרור ובכיתי מאושר. הקלה ענקית. לראות אותן הולכות. אמרתי שעכשיו אני יכולה באמת להשתקם ולטפל בעצמי. ואז גם הגעתי לתוכנית". קבוצה שלמה שמבינה אותי "התוכנית היא אחד הדברים הטובים שעשיתי לעצמי מבחינת שיקום. הכרתי עוד בנות, בכל מיני גילים וסוגים של פציעות ויש כאן אחווה, הבנה והכלה. אם אני אנסה להתחיל להסביר עד כמה לדעתי חשובה הקהילה בשיקום, אני אסיים רק מחר. יש לי קבוצה שלמה שמבינה אותי. אני לא לבד בזה, אני לא משתגעת, ואני יודעת שהתגובה שלי היא תגובה נורמלית לסיטואציה לא נורמלית. יש לנו שיחות על כל נושא, שינה, כדורים, כאבים, וממש טוב שיש עם מי לדבר. לא תמיד בסביבה שלנו יש אנשים שמבינים. וזה בסדר. יש לי חברות מהבית שאני אוהבת אותן והן עזרו לי, אבל הן לא יבינו אותי בכל הדברים. הייתי ממליצה לפצועה הצעירה שלא תפסיק לדבר על זה. אם יש לך ספק שאת צריכה לראות איש מקצוע, אין ספק. והכי חשוב לטפל בעצמך. לעשות ספורט, הליכות, לצייר, קרמיקה. מה שעושה לך טוב, לעשות אותו. שיקום הוא לא קו ישר, הוא לא ליניארי, זה עליות וירידות. יש ימים חרא, • ויש גם ימים שזה הרבה יותר סבבה".

שלי ועל כל מה שיכול להחזיק אותי. לא הסכמתי לאבד תקווה, אמרתי לעצמי שאנחנו נצא מפה ואני אהיה בסדר. אני נחנקת ולא מצליחה לנשום, ופתאום שמעתי מישהי צועקת 'תברחו מהחלון בשירותים' וזה מה שאני עושה. בדרך אני נופלת כמה פעמים, אבל לא מפסיקה ללכת. כבר ממש קשה לי פיזית ללכת, כי אין חמצן. הצלחתי לצאת מהחלון, ושם היה אזור קטן וצפוף עם בטונדות שמשום מה המחבלים לא מצאו. היינו שם כמה חיילים עד שכבר לא יכולנו לנשום ואז רצנו להתחבא באיזה שיח. אחרי שתיים בצהריים מגיע החילוץ. תחת אש אומרים לנו לא לעשות רעש ולרוץ מהר כי יש מלא מחבלים. קשה לי לרוץ, הבסיס הרוס, ואני רואה מחבל מת, בלבוש אזרחי לחלוטין. הוא נראה כמו כל חקלאי שהיה לי בגזרה". לחיות לצד זה "הגעתי לבית חולים סורוקה. בהתחלה אני בטוחה שכל החברות שלי נרצחו. כולן. אחרי

התושבים, רציתי שהם ידעו שהמחבלים כרגע נמצאים בדרך אליהם. מהר מאוד המחבלים מגיעים למוצב. חברה שלי, יעל לייבושור, זיכרונה לברכה, מכריזה על זה. אנחנו לא קמות מהעמדות עד שאנחנו מקבלות פקודה מהמ"מ שלי, שיר אילת, זיכרונה לברכה, 'בנות, לקום, זה כבר מסוכן'. המחבלים נמצאים מחוץ לדלת החמ"ל. מתחיל קרב שנמשך בין חמש לשש שעות. עשרות מחבלים מנסים להיכנס ויש בחמ"ל עשרות חיילות. ארבעה לוחמים נלחמים בצהריים למחבלים 12 במחבלים. בסביבות כנראה נמאס והם מחליטים להצית את החמ"ל. הם יודעים שבחמ"ל יש חיילות וחיילים, והם מחליטים להצית אותנו. החדר מתמלא עשן, נהיה מחניק וחשוך לחלוטין". קשה ללכת ואין חמצן "בתוך החושך אני מצליחה לדבר אל עצמי ואומרת 'אני חייבת לצאת מכאן. אני לא מתה כאן היום'. אני חושבת על המשפחה

15 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

המלחמה גובה מחיר נפשי גבוה והנטל על מערכות בריאות הנפש כבד מנשוא. נפגשנו עם ארבעה מטפלים בכירים - הפסיכולוג יורם בן יהודה, פרופ' ענת ברונשטיין קלומק, פרופ' יוסי לוי-בלז ופרופ' איל פרוכטר - כדי לברר מה עובד כמו שצריך, מה חייבים לשפר, האם באמת יש גל התאבדויות, ומה כדאי לעשות כדי להתמודד עם כאב נפשי לי פלח צילום | צור עופר ושלומית לולה נחמה מאת מטה ברה"ן

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 16

ב פתחה של שנה עברית חדשה ובעיצומה של הארוכה במלחמות ישראל, דומה שנושא הפציעות הנפשיות עתיד לתפוס נפח גדול מאי פעם בעולמות השיקום. נפגשנו לרב-שיח בנושא עם ארבעה מטפלים בכירים: הפסיכולוג יורם בן יהודה, פרופ' ענת ברונשטיין קלומק, פרופ' יוסי לוי-בלז ופרופ' איל פרוכטר. ארבעתם מצויים בנעשה .)21 בשטח וגם בעולם האקדמיה והרעיונות (ראו מסגרת בעמוד ביקשנו לכוון את הזרקור אל תחום השיקום הנפשי שדומה כי בשנים הקרובות יתמודד עם אתגרים כבירים.

← "אנחנו באירוע נדיר מבחינת עוצמת המשאבים פרופ' לוי-בלז: הנפשיים שהוא דורש. החטופים עדיין בעזה, חיכוך צבאי עצים שאינו נגמר, סכנת חיים, טראומות. המלחמה הזאת גם מזמנת לנו פציעות מוסריות שלא היו בעבר, משום שאנחנו נלחמים בתוך יישוב אזרחי ומשום שנכנסנו למלחמה עם רצון נקם גדול. לפי שלום לכולם ותודה על ההשתתפות ברב-שיח. בישראל אלף 30- של פוסט שבעה באוקטובר יש תחזיות לעוד כ פצועי פוסט טראומה, וזה רק בקרב כוחות הביטחון. לעיתים יש תחושה שכל המדינה בפוסט טראומה. זה נכון?

17 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

מטה ברה״ן | הלוחם

"הטראומה הנוכחית פרופ' ברונשטיין קלומק: אינה רק צונאמי או קושי של הפרופסיה הטיפולית. יש פה מגה אירוע לאומי, פציעות מוסריות ברמות הרבה יותר גבוהות, וגלים שמשפיעים על זוגיות, משפחה וקהילה. אנחנו באירוע של כמה עשורים"

"מי שעובר את החיים האלה מבלי יורם בן יהודה: לחוות טראומה, לא חי. אבל זה לא אומר שצריך להפוך לפוסט טראומטי. אי אפשר לשאוף למודל שבו חיים את החיים באושר ועושר והכול נחמד ויפה, כי זה קיים באגדות, ובעצם גם שם לא"

משפחה וגם על קהילה. ברור שאנחנו באירוע של כמה עשורים". אין חיים בלי טראומה באיזה אופן המערכות הטיפוליות התאימו את עצמן? האם מערכי המניעה והטיפול השתנו או השתכללו? "שבעה באוקטובר פרופ' לוי-בלז: פגש מערכת בריאות נפש רזה וחלשה, אבל המערכות שינסו מותניים. בריאות הנפש בצה"ל ואגף השיקום עברו שינויים דרמטיים. המפגש עם הפצועות והפצועים החדשים, הסיוע הנדרש, חוות החוסן. לאור המצב, המערכות מציעות פתרונות חדשים. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל הציבור פוגש מערכת חזקה יותר ומלאת מוטיבציה". "אנחנו מפעילים כמה יורם בן יהודה: רמות של מניעה. מניעה ראשונית היא מה שאנחנו עושים לפני שקרה משהו. מניעה שניונית עושים לאחר שקרה משהו, וגם

בזמן אירוע מתמשך, כדי לצמצם ככל האפשר את שיעור הנפגעים". "נכון. מניעה ראשונית היא פרופ' פרוכטר: כמו חיסון. מכינים את החיילים, מאמנים אותם, מדמים להם לחימה ונותנים גיבוש יחידתי חזק. נותנים לחייל ערכים ושליחות לפני שהוא פוגש את הטראומה או מפתח תסמין. המניעה השניונית היא כמו חיסון דחף. ובצבא יש מודל להתערבות מיידית שהוא מניעה שניונית מוקדמת. היום הוא נקרא יהלו"ם ואת העזרה הזאת מעניקים החיילים לחברים שלהם. בהמשך יש מניעה שניונית שמסייעת בהחְזרה לתפקוד ורציפות תפקודית, בסגנון מודל גש"ר מאח"ד". "זה מה שאנחנו עושים יורם בן יהודה: בחוות החוסן. מניעה שניונית בטיפול אינטנסיבי. עשינו גם מאמצים נגד סטיגמטיזציה והכרה מוקדמת שמסלילה את האנשים לתוך תפקיד של פוסט טראומטי. מה שהצלחנו, הצלחנו. כרגע, רוב

הידע המדעי שלנו וגם הידע מהקליניקה הפרטית והציבורית, אנחנו יודעים שבסופו של דבר רוב האנשים שעוברים אירועים טראומטיים חריפים מצליחים לאחר זמן מה להתמודד ולהחלים. החוסן האישי שלנו הוא הרבה יותר ממה שנדמה. כמות האנשים שזקוקים לטיפול תעלה, אבל חשוב לזכור שיש לנו משאבי נפש שעוזרים לנו. התהליך הוא איטי, צריך לחוות את הקשיים, לייצר ויסות ואיזון מחודש ולהתמודד. האמירה שכולם יהיו בפוסט טראומה ושלא נוכל לטפל, היא לא נכונה". "חשוב לחדד פרופ' ברונשטיין קלומק: את האפיונים של הטראומה הנוכחית. אי אפשר להסתכל עליה רק כצונאמי או קושי של הפרופסיה הטיפולית. יש פה מגה אירוע לאומי חברתי שמשליך על מאפייני הטראומה. למשל בצורת פציעות מוסריות, שאנחנו רואים ברמות הרבה יותר גבוהות, למשל בגלים שמשפיעים על זוגיות, על

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 18

"הכי חשוב בשלב הראשוני לשתף. פרופ' פרוכטר: לפנות לכמה שיותר חברים ולהיעזר. ולבדוק מה עזר לפני ולהידבק לזה: משפחה, ספורט, בית כנסת, כדורגל, ציור, לא משנה מה. מה שעזר קודם, יש סבירות גדולה שיעזור גם היום"

"ארגון נכי צה"ל הוא מגדלור. פרופ' לוי-בלז: המסרים שיוצאים מהארגון מלמדים את ציבור הפצועות והפצועים מה נכון ומה חשוב. ככל שנוכל להגביר את שיתוף הפעולה בין הארגון לבין אגף השיקום, נוכל באמת למצוא את הפתרונות"

בחוות החוסן ובפרויקט שבים אנחנו עוסקים בזה, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו. אבל דרושה מחשבה ברמה הארצית". נפלאות הטיפול המרובד יש בסך הכול כאלף פסיכיאטרים ופסיכיאטריות שאמורים לטפל בעשרות אלפי מתמודדי נפש. איך יוצאים מזה? "המחסור נוראי. בזמן פרופ' פרוכטר: הקרוב לא תהיה תוספת מספרית ניכרת של פסיכיאטרים. אם נרצה שכל אחד מהעונים להגדרה של פוסט טראומה יגיע לטיפול אצל פסיכיאטר שמומחה בפוסט טראומה ויעשה טיפול אחד על אחד, אין לנו סיכוי. אלף וגם לא עם עשרת אלפים. 30 לא עם מערכת הטיפול צריכה להיות מרובדת, וכולנו משתתפים בחשיבה ובבניית תוכניות בנושא. לא כל מי שנפגע צריך ישר לפגוש מטפלים בכירים, בדרך יש עוד הרבה דרגות, חונכי ברה"ן, מטפלים זוטרים ורבדים ←

אם אתה חי, אתה נחשף לדברים והחיים הם בלתי צפויים. אי אפשר לשאוף למודל שבו חיים את החיים באושר ועושר והכול נחמד ויפה, כי זה קיים באגדות, ובעצם גם שם לא. בגדול חשוב להבין שאנחנו כבר לא במתחם השניוני יותר, ועברנו לשלישוני. הדבר מחייב היערכות ארוכת טווח, טיפול פחות אינטנסיבי ופחות לצפות לניסים שיקרו בדרך". "אני מסכימה פרופ' ברונשטיין קלומק: עם יורם. אין מישהו שלא עובר טראומה. ואנחנו אכן באזור המניעה השלישונית, וגם כשחשבנו שאנחנו בשניונית, המחקר שלנו הראה שאצל מי שנכנסו לחוות החוסן התגלו רמות פסיכופתולוגיה גבוהות יותר ממה שקיווינו. אבל אל לנו לשחרר את הראשונית והשניונית. צריך לחזק את ההיבט המולטי דיסציפלינרי והרב-מערכתי שהיום עוד לא מספיק מפותח. צריך גישה הוליסטית, לחזק את החיבורים לעולם הרפואה, ולתעסוקה.

האנשים הם באזור המניעה השלישונית, שבה מטפלים באנשים שנפגעו כדי להשיב אותם לתפקוד. אם נכנסים עמוק לתוך תהליכים כרוניים אפשר לעזור, אבל אלו פעולות בעלות אופי שונה". "חשוב לזכור שכל הזמן פרופ' פרוכטר: יש חיילים ואנשים חדשים שנחשפים, אז צריך להמשיך עוד ועוד למנוע. דבר נוסף הוא ההגדרה המתעתעת. היום בעצם כמעט כולם בישראל יכולים איכשהו של פוסט טראומה A לענות לקריטריון . כולנו נחשפנו לאזעקה ולא DSM-5 לפי הספקנו להגיע למחסה, חווינו חרדה ודאגה למי שנמצא בלחימה וכן הלאה. כדי לא להסליל את כולם להגדרה של תחלואה, צריך להאריך יותר טכניקות של התערבות, החזקה, ליווי ועידוד לחזרה לתפקוד". "מי שעובר את החיים יורם בן יהודה: האלה מבלי לחוות טראומה, לא חי. אבל זה לא אומר שצריך להפוך לפוסט טראומטי.

19 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

מטה ברה״ן | הלוחם

מימין: איל פרוכטר, יוסי לוי-בלז, ענת ברונשטיין קלומק, יורם בן יהודה

נחלשת. פחות רואים את המילואימניקים, המפונים, שורדי הנובה. החוויה היא של הרבה יותר בדידות וזה גם גורם סיכון לאובדנות. האדם האובדני על הגג, יותר מכל המאפיינים, הוא בודד. הוא מרגיש שאף אחד לא רואה אותו ולא מבין אותו". לטפל בכל הבית נושא האובדנות באמת עלה לאחרונה לכותרות ויש תחושה שאנחנו בעיצומו של גל התאבדויות, בעיקר של אנשי מילואים. האם זה נכון ומה אפשר לעשות בנושא? "מלחמה ארוכה גוררת פרופ' לוי-בלז: מצוקה וכאב נפשי, ולפעמים אלו מובילים גם למחשבות אובדניות. אבל יש מרחק גדול בין מחשבות אובדניות לבין התנהגות אובדנית. לאחרונה התקשורת מסקרת מקרים, וזה נראה לציבור כמו גל, אבל אנחנו יודעים שזה לא גל, אלא פשוט סיקור תקשורתי אינטנסיבי. כשמדברים על גל התאבדויות הכוונה היא למצב שבו ההתאבדויות דומות ומבשרות על קבוצה מסוימת שעושה התנהגות אובדנית בגלל סיבה מסוימת. המקרים שמתוארים לאחרונה בתקשורת לא עונים לקריטריון. מי שצופה בתקשורת יכול בטעות להבין שמילואימניק שווה פוסט טראומה שווה אובדנות. המשוואה הזאת

אינה נכונה ולצערנו היא עלולה לעלות לנו בחיי אדם. חשוב מאוד להגיד שאפשר להתמודד עם מצוקה נפשית, גם חריפה, בלי לבצע פעולה שתסיים את חייך. אם פוגש אותך הגל החריף של מחשבות אובדניות, הדרך הכי טובה להתמודד היא להחזיק מעמד, להיעזר בחברים ובמשפחה, לדווח לקרובים על מצוקה חריפה, כדי שיוכלו להגיש לך סיוע, ולא לפעול בדרך שעלולה לסיים את החיים. כי הגל הזה, כמו כל גל של מצוקה, נועד לחלוף". "בעבר הסיכון לאובדנות פרופ' פרוכטר: בצבא היה גבוה בערך פי שניים וחצי משאר התחלנו תוכנית 2006 האוכלוסייה. בשנת למניעת אובדנות בצבא והורדנו אותה עד למצב שבו הסיכון היחסי לאובדנות בצבא נהיה נמוך יותר מאשר בשאר האוכלוסייה. בשבועות האחרונים, ייתכן שמדובר בחוק המספרים הקטנים. מתאבדים חמישה בשלושה שבועות, וזאת טראומה מבחינת המספרים, אבל בסופו של דבר המספרים הם לא גבוהים. גם כשהייתי בתפקיד רמ"ח ברה"ן קרו מקרים דומים". "אני רואה את יורם בן יהודה: ההתאבדויות גם כאמירה חברתית, לא רק כביטוי של אי יכולת לסבול את המצוקה האישית. זאת אמירה חברתית שאומרת שצריך לעשות משהו עם המדינה, משהו ←

נוספים. נוסף על כך, כמו שאמרה פרופ' ברונשטיין קלומק, הטיפול יכול וצריך להיות הרבה יותר הוליסטי. צריך לשלב עוד תחומים שהיום לא סופרים אותם כטיפולים מתוקפים. להשתמש הרבה יותר נכון בכלי הנפלא שנקרא טיפול קבוצתי, שקשה לפעמים לאנשים להשתמש בו, ולעבוד נכון עם משפחות ועם קהילות. כך כמות האנשים שצריכים את המטפלים הבכירים תהיה קטנה יותר". "טיפול פרטני, טיפול יורם בן יהודה: תרופתי וגם טיפול קבוצתי הם שלושה דברים שונים שכל אחד עונה על צורך אחר וכולם חשובים ויכולים להינתן בו זמנית. טיפול קבוצתי טוב הוא משהו חשוב וקורים בו דברים שלא יכולים לקרות בטיפול פרטני. טיפול בקבוצה נותן מענה רחב לצרכים של ההשתייכות ולא להיות לבד בעולם, להיות עם אנשים שעברו דברים דומים ויכולים להבין אותך. מהבסיס של 'אני שייך ואני לא לבד' אפשר לצמוח להרבה כיוונים". "תחושת השייכות חשובה פרופ' לוי-בלז: כולנו כאבנו ויכולנו ללכת 24 מאוד. בינואר ברחוב ולדעת שגם זה שהולך מולי כנראה כואב בדיוק כמוני. הרגשנו שותפות גורל. אחרי כמעט שנתיים של מלחמה, וגם בגלל המצב האזרחי במדינה, התחושה הזאת

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 20

מאוד שמחה שגופים כמו משרד הבריאות וברה"ן מזיזים את הגבינה ואני חושבת שגם אגף השיקום וגם ארגון נכי צה"ל צריכים להמשיך לשמור על ראש פתוח. כאמור, יש לנו פה אירוע לעשורים הקרובים, והישועה לא תבוא אם נמשיך בעוד מאותו דבר". "אפשר לתת דוגמה יורם בן יהודה: לשיתוף פעולה ולהזזת הגבינה. ארגון נכי צה"ל, אגף השיקום וחטיבת הנפגעים באכ"א מיסדו כבר חמישה מחזורים של עמיתי שיקום ומנטורים של שיקום לפצועים פיזי ונפשי. בכל מחזור כעשרים איש, ויש לנו כבר יותר משמונים עמיתים נפשיים שפועלים שטח, מלווים פצועות ופצועים ועושים עבודה נפלאה". לא להתבייש הנפש האחת, הקורא או הקוראת שלנו, שנמצאים במצוקה נפשית ולא יודעים מאיפה להתחיל. מה אתם ממליצים להם לעשות? "לתחושתי יש סיכוי גבוה פרופ' לוי-בלז: שהוא גבר, והייתי אומר לו: על אף שנדמה לך, אתה לא לבד. יש אנשים שמרגישים כמוך ויש אפשרות להיעזר. תפנה לקרובים, תשתף מישהו. חשוב לספר, לקבל פידבק, ועם זה ללכת למצוא סיוע. יש היום המון רמות של עזרה, גם מאמני חוסן של קופת חולים עושים עבודה נהדרת. אפשר להרים טלפון לקו התמיכה של נפש אחת, לנט"ל, ער"ן או סהר, ולייצר שיחה ראשונית. חשוב להרגיש שמישהו חולק את הכאב ומשם לחפש מסגרת. הגל הזה, גם אם הוא חזק, הוא יעבור". "לדברים פרופ' ברונשטיין קלומק: החשובים של יוסי אוסיף שאין לך מה אנחנו 2025 להתבייש. לצערי הרב, גם בשנת עדיין עם סטיגמה. אנשים מתביישים וזה מונע מהם לדבר עם הקרובים ולבקש עזרה.

דבר נוסף הוא שאם משהו אחד לא עבד, אנחנו לא נתייאש אף פעם ונעבור למשהו אחר. לפעמים אנשים יוצאים עם חוויה לא חיובית, מכל מיני סיבות, וחשוב להעביר את המסר שכמו ברפואה, לפעמים פרוטוקול לא עובד ועוברים לפרוטוקול אחר, גם בעולם הטיפולי הפסיכולוגי. יש לא מעט דברים בתפריט, אז לא להתייאש". "הייתי אומר שהכי חשוב פרופ' פרוכטר: בשלב הראשוני לשתף. לפנות לכמה שיותר חברים ולהיעזר. ולבדוק מה עזר לפני ולהידבק לזה: משפחה, ספורט, בית כנסת, כדורגל, ציור, לא משנה מה. מה שעזר קודם, יש סבירות גדולה שיעזור גם היום, ולהשתמש כמה שיותר בחברים". "לא תמיד האנשים יורם בן יהודה: במצוקה יודעים למצוא אותנו ולא תמיד אנחנו יודעים למצוא אותם. באופן ספונטני, בא לי לתת את מספר הטלפון שלי, אבל רק אני לא אספיק לכולם. צעד ראשון שכדאי לעשות הוא לפנות אל אחד מקווי הסיוע. יש הרבה גופים, ובכולם צריכה להיות נגישות ברורה ופשוטה שאפשר להרים טלפון, להתייעץ ולקבל מענה. הצורך הוא אמיתי, וגם היכולות לעזור הן אמיתיות". "הרצון של פרופ' ברונשטיין קלומק: יורם לתת את הטלפון מתאר בדיוק את האנשים בעולם הטיפול. כולנו מקבלים טלפונים גם באמצע הלילה ממשפחות ומאנשים אובדניים. למי שפונים לבקש עזרה, חשוב לי שתדעו שיכולים לעזור לכם, לכם ולנו יש כוח, יש תמיכה וקהילה. יש פה • נשמה ולב שקיימים רק בעם היהודי".

עם הקהילה, צריך לסדר את העסק הזה. אם אתה מטפל בבן אדם ואתה מחזיר אותו לבית חולה, זה לא עוזר. צריך לטפל בכל הבית, בכל הקהילה, ועם הרבה יומרה גם בכל המדינה, כי יש לנו בעיה. ההתאבדויות הן אמירה שאם לא נקשיב לה, היא תחזור על עצמה שוב ושוב, עד שנבין". מזיזים את הגבינה אתם מכירים היטב את הפעילות בנושא פוסט טראומה בממשק שבין ארגון נכי צה"ל ואגף השיקום, וכמה מכם גם מייעצים לשני הגופים. מה דעתכם על מה שנעשה ומה הייתם ממליצים לשפר? "דבר חשוב הוא שיתוף יורם בן יהודה: פעולה, ההבנה שרק יחד אנחנו יכולים לצלוח את הדבר הזה, וגם אם יש ניגודי השקפות או אינטרסים בין הארגונים, אין לנו ברירה, אלא לאחד כוחות ולשתף פעולה נוכח האתגר העצום. צריך לעבוד בשיתוף פעולה וזאת הדוגמה שצריך לתת לכל הפלגים בעם ישראל". "ארגון נכי צה"ל הוא פרופ' לוי-בלז: מגדלור. המסרים שיוצאים מהארגון מלמדים את ציבור הפצועות והפצועים מה נכון ומה חשוב, וככל שנגביר את שיתוף הפעולה בין הארגון לבין אגף השיקום, מה שאכן קורה בשנים האחרונות, נוכל באמת למצוא את הפתרונות. בשנה וחצי האחרונות נעשו באגף השיקום פעולות מדהימות יחסית למשרד ממשלתי כה ותיק ומבוסס, וזה נפלא. ככל שיהיו יותר מענים, תקציבים ותקנים, כך ייטב. אבל תמיד יהיה גם תסכול, ולכן צריך לשתף פעולה". "אני רוצה פרופ' ברונשטיין קלומק: להוסיף ולחזק. נכון, שני הארגונים צריכים עוד תקציבים ועוד תקנים. לצד זאת, צריך להשאיר את הראש פתוח לשינוי, להיכנס למחוזות חדשים ולדרכי עבודה אחרות. אני

להתקשר ולבקש עזרה * 8944 קו תמיכה נפש אחת * 3362 נט"ל | 1201 ער"ן www.sahar.org.il סהר

פרופ' איל פרוכטר לשעבר מנהל בית החולים לבריאות הנפש מעלה הכרמל וראש מחלקת ברה"ן בצה"ל. היום יו"ר המועצה הלאומית לפוסט טראומה, מנהל רפואי ומייסד שותף של קולקטיב עיקר, יועץ לארגון נכי צה"ל ולאגף השיקום במשרד הביטחון.

פרופ' יוסי לוי-בלז פסיכולוג קליני מומחה, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין. חבר המועצה הלאומית למניעת אובדנות. יועץ בכיר בתוכנית הלאומית למניעת התאבדות, באגף השיקום, במשרדי ממשלה ובגופים ציבוריים.

פרופ' ענת ברונשטיין קלומק פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה, דיקנית בית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן. חוקרת אורחת במחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. מזכירת האיגוד הבינלאומי למחקר אובדנות וחברת המועצה הלאומית למניעת אובדנות.

יורם בן יהודה פסיכולוג קליני מומחה

ופסיכולוג רפואי מומחה. היה מפקד היחידה הצבאית לטיפול בנפגעי תגובות קרב, השתחרר . חבר במועצה 2005 בשנת הלאומית לפוסט טראומה. עוסק בדוקותרפיה - קולנוע דוקומנטרי ככלי פסיכותרפויטי ובפיתוח מסעות טיפוליים ללוחמים ופצועים. מנהל מקצועי של חוות חוסן ושל פרויקט שבים, מפקד מלש"ע.

21 | הלוחם תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט

שיקום בריבאונד פרויקט כדורסל לחיים מגשים את כוחו האדיר של הספורט בשיקום פיזי ונפשי. בהובלת כדורסלן העבר, אפיק ניסים, ארבע קבוצות של פצועים יצרו קהילה תומכת ומחבקת וגם שיפרו להפליא את ממוצע הקליעות לי פלח צילום | צור עופר ושלומית לולה נחמה מאת א ופוריה. זאת המילה. "אני יוצא מאימון בעשר בלילה", מסביר יקיר הדדי, "ומרגיש פשוט אופוריה. הרגשה מדהימה, אתה מזיע, סחוט, וכאילו הוצאת את כל הרעל והחרדות מהגוף. בשעתיים האלה כל מה שמעניין אותך זה להיות עם האנשים ולשחק כדורסל". "במהלך הקריירה אתה מרוכז יותר בהצלחה האישית. לאחר שנחשפתי לפעולות בקהילה גיליתי כמה המשחק יכול להעניק. כדורסל הוא ספורט קבוצתי שמחבר בין אנשים. אין תחרות על מקום או על דקות והקבוצה נהיית כמו משפחה. כל אחד מושך את החבר שלו והספורט מגבש את כולם. אין כמו להזיע, לשתף, להתרגז, לשמוח".

לפני עשרה חודשים נפתחה קבוצה ראשונה בחולון והתמלאה מהר, ואליה נוספו קבוצות בכפר סבא, בעפולה ובראשון לציון. בקרוב עתידה להיפתח קבוצה באזור שחקנים 25- אשדוד. בכל קבוצה רשומים בין עשרים ל ופעם בשבוע מתקיים אימון של שעה וחצי עד שעתיים. טווח הגילים של המתאמנים הוא בין עשרים לארבעים, פחות או יותר. מהאשפוז לקבוצה "עוד כשהייתי באשפוז, חיפשתי מקום לחזור לשחק מתל אביב-יפו, שנפצע 22 כדורסל", מספר אביב אברהם, בן בפגיעת הכטב"ם בבא"ח גולני. "היה נהדר שפתאום אמרו לי שיש קבוצה לפצועים, של אפיק ניסים, שזה שם של שחקן שאני זוכר בתור ילד. ידעתי שברגע שאוכל לחזור ללכת, אני אגיע". אברהם נפצע קשה, היה מורדם ומונשם במשך שלושה ימים ומאושפז במשך חמישה חודשים. "עכשיו אני טוב יותר", הוא אומר, "ואני משתפר. הקבוצה תורמת לי המון, בשיקום הפיזי והנפשי. אני מאוד אוהב כדורסל וזה היה מטורף להגיע, לראות מלא פצועים, אנשים שאני יכול להתחבר אליהם באמת, ולפגוש את אפיק ניסים. ←

הדדי משחק כדורסל בקבוצה של חולון, אחת מתוך ארבע קבוצות בפרויקט כדורסל לחיים. כמו עוד דברים טובים שיצאו מהמלחמה הקשה, הפרויקט נולד מתוך חיבורים אנושיים בשטח. הרוח החיה מאחורי הפרויקט , כדורסלן מקצועי שפרש לפני חמש 44 הוא אפיק ניסים, בן שנים, היה שחקן נבחרת ישראל ושיחק תשע שנים בחו"ל. ניסים הוא מנכ"ל ומייסד עמותת מסירה מנצחת ועוסק בצד הקהילתי של הספורט. "במהלך המלחמה", הוא מספר, "יזמתי פעילויות ספורט עם מפונים, משפחות חטופים, חיילים בשיקום. בשיתוף ארגון נכי צה"ל קיימנו אירועים של כדורסל, ארגנו כרטיסים למשחקים לפצועים. קיימנו אימון של שחקני כיסאות גלגלים ונבחרת ישראל (ראו ). נוצר קשר חם עם הארגון ונחשפתי אישית 5 ידיעה בעמוד לחבר'ה שעברו דברים בצבא, נפצעו נפשי או פיזי. עלה הצורך שלהם לשחק כדורסל וליהנות. לא כדורסל כיסאות גלגלים, אלא כדורסל לפצועים שרוצים לשחק. אני יודע שהכלי של כדורסל יכול לעזור, ואנחנו פה כדי לעשות טוב למען האנשים שהקריבו בשבילנו". איך מגיעים מקריירה של שחקן מקצועי לגילוי הכוח השיקומי של הספורט?

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 22

קבוצת חולון. מימין, עומדים: נתנאל מועלם, ליאור פורר, איתי לב, יקיר הדדי, אפיק ניסים, דניאל ורך, טל מאיר. יושבים: רועי שגב, אביב אברהם, עומרי מוריאלס, מיכאל הלוי, רועי קסיר

שיקום בריבאונד | הלוחם

אפיק ניסים: "כדורסל הוא ספורט קבוצתי שמחבר בין אנשים. אין תחרות על מקום או על דקות והקבוצה נהיית כמו משפחה. כל אחד מושך את החבר שלו למעלה והספורט - להזיע, לשתף, להתרגז, לשמוח - מגבש את כולם"

"לא מוותרים" יו"ר הארגון, עו"ד עידן קלימן, קורא לפצועות ולפצועים להשתמש בכוחו האדיר של הספורט שנה 32 נפצעתי בחאן יונס לפני ואני משותק ומרותק לכיסא גלגלים. עוד כפצוע צעיר, הביקורים בבית הלוחם העניקו לי כוח. היו לי ימים טובים יותר וימים טובים פחות, אבל המפגש עם עשייה בלתי פוסקת, שיקום ומגוון ענפי ספורט העניק לי תמיד את האנרגיות להמשיך הלאה. השיקום בספורט הוא מאבני היסוד בארגון נכי צה"ל, עיקרון מסדר של העולם השיקומי שלנו. בשנת השתתפה ישראל במשחקים 1960 הפרלימפיים הראשונים שהתקיימו ברומא. לאחר מלחמת ששת הימים, 2,563 שבעקבותיה נוספו לארגון חברים, תפס הספורט השיקומי תאוצה והתרחב. אלפי הפצועים של מלחמת חרבות ברזל, רבים מהם מתמודדים עם פציעה נפשית, מצטרפים גם הם אט אט למעגלים של שיקום באמצעות ספורט. אין מדובר רק בספורט שיקומי תחרותי, אלא בספורט ככלי מעצים. בזכות החיבורים האנושיים, היכולת להתגבר על אתגרים, וחיזוק הגוף והנפש, מקבלים הפצועות והפצועים רווח שיקומי נקי. אנו מתכננים מסגרות של ספורט שיקומי שיפעלו לצד בתי הלוחם ובפרישה ארצית. גם מי שמתמודדים עם פציעה נפשית יוכלו לצאת מהבית, להפסיק להסתגר ולמצוא את הדרך חזרה לשגרה בעזרת כדור או מחבט. אנחנו בארגון ממשיכים את המסורת והאתוס הצה"לי ולא מוותרים על אף אחת ואחד. נדע לעשות התאמות לפציעות פיזיות ונפשיות, ואם חסרה פעילות כלשהי, נשמח להוסיפה. אתן ואתם נלחמתם בשבילנו, הגיע הזמן שאנחנו נילחם למענכם.

השני קפץ מתן ז"ל והציל את כל הצוות. אחרי זה התפוצץ הרימון השלישי. נפצעתי מעט פיזית וגם נפשית. לאימון הראשון של הקבוצה הגעתי עם מעט חששות, מה לי ולכדורסל. אבל אפיק קיבל אותי, הציג אותי, והתחלתי להתאמן. אלו השעות הכי כיפיות שהיו לי השנה". מבינים מה עובר עליך אפשר לומר שאפיק ממש המיר את דתך מכדורגל לכדורסל? "בתור אחד שהיה בכדורגל, תמיד אמרתי שכדורסל זה לחלשים. כל נגיעה זה פאול, מה זה הדבר הזה? אבל מאז שנכנסתי לקבוצה והתחלתי לשחק, הבנתי כמה טעיתי. דבר ראשון, יש בכדורסל הרבה מגע ופיזיות, גם אם לא רואים אותם בעין. וגם בפן המנטלי, יש קשיים להתמודד איתם, לפעמים אתה מחטיא מחטיא מחטיא, ובכל זאת לא עוצר עכשיו לחשוב איזה גרוע אתה. ממשיכים. לא צריך לזלזל בכדורסל, ואני אומר את זה מעולם הכדורגל". איך נראים האימונים בקבוצה שלכם ואיך עוברת עליך החוויה כמתאמן? "אפיק עושה לנו אימונים אמיתיים. אימון קליעות בהתחלה, ואז רצים קצת כדי להעלות דופק, ועושים משחקונים ואז משחקים של חמש על חמש או ארבע על ארבע. מדי פעם אנחנו עושים טורניר עם

גם המאמן, יניב גרין, הוא אחד האנשים שאני מעריך בכדורסל הישראלי. לדעתי, מי שאוהב כדורסל והוא פצוע, שילך". מה אתה מרגיש שקיבלת מהקבוצה? "אני משתפר מרגע לרגע בכדורסל. יש שם אחלה חבר'ה, אני בין הצעירים ויש שנה 14 שם אנשים שגדולים ממני באיזה ואני חבר טוב שלהם. נוצרו חברויות ואנחנו נפגשים לשחק גם מחוץ לשעות האימונים. אפיק אדם מדהים, מורה דרך, אדם שעוזר לרבים, במיוחד לאחר שבעה באוקטובר". מפתח תקווה, נפצע 21 דניאל ורך, בן בשבעה באוקטובר ומשחק גם הוא בקבוצה. "אני בכלל באתי מעולם הכדורגל", הוא אומר, "וזה באמת הזוי. לפני הצבא הייתי מועמד לספורטאי מצטיין, שיחקתי בכמה קבוצות, הייתה לי הצעה מחו"ל. דיברתי עם אפיק בפעם הראשונה ואמרתי לו מראש שהייתי שחקן כדורגל, הוא אמר לי 'הכול בסדר, אנחנו נהפוך אותך לשחקן כדורסל'. ופתאום באמת הכדורסל התחיל לעניין אותי יותר מכדורגל. כאילו אחרי הפציעה התשוקה שלי התחלפה". ונפצע בקרב על קיבוץ 13 ורך שירת בגולני ניר עם, באירוע שבו נהרג מתן אברג'יל ז"ל. "היינו שבעה חיילים בנמ"ר והתקילו אותנו כשישים מחבלים", הוא נזכר. "חטפנו שלושה רימונים לתוך הנמ"ר. שני רימוני רסס ואחד גז. רימון רסס אחד היה נפל. על הרימון

תשפ״ה 2025 יולי-אוגוסט הלוחם | 24

Page 2 Page 3 Page 4 Page 5 Page 6 Page 7 Page 8 Page 9 Page 10 Page 11 Page 12 Page 13 Page 14 Page 15 Page 16 Page 17 Page 18 Page 19 Page 20 Page 21 Page 22 Page 23 Page 24 Page 25 Page 26 Page 27 Page 28 Page 29 Page 30 Page 31 Page 32 Page 33 Page 34 Page 35 Page 36

Made with FlippingBook flipbook maker